סלח נא, ענין הסליחה היא הנחת העונש, והענין שיאריך להם כגודל חסדו ויפרע מהם מעט מעט, כמו שמפרש והולך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה, וידוע שלא מחל להם עון העגל לגמרי שהרי אמר שם וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, אף כאן שלא יענישם בבת אחת אלא לאט לאט:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 14 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נשאתה לעם הזה, את עונו:
לעם הזה, ששה פעמים זכר משה בתפילתו את בני ישראל ותמיד קראם העם הזה, ולא אמר עמך ונחלתך כמו בתפילתו על העגל, וזו ראיה למה שאמרנו כי ראה משה בעצמו שאין ראוי לרחם עליהם, כי כבר פרקו עול מלכות שמים מעליהם ואינם עוד עם ה' ונחלתו, ורק התפלל שימיתם יום לשנה יום לשנה כדי שלא יתחלל שמו ית' בין הגוים, אבל בעון העגל לא מרדו בה' אלא עברו על מצותו שלא לעשות פסל ומסכה כמו שביארנו שם, ולכן קראם שם עם ה' ונחלתו:
ועד הנה ועד המקום הזה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4