ה' ארך אפים ורב חסד, הזכיר המדות האלהיות שלמד מפי השם בנקרת הצור, אלא שהשמיט קצתם כפי הצורך אליהם עתה, כי לא הזכיר רחום וחנון, לפי שאין רחמים כי אם על השב ומתחרט, לא על המבעט בטובה ואומר אין לי חפץ בה ואמר ארך אפים כי הוא לא ביקש עתה אלא אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד, וכן אמר ורב חסד אבל לא הזכיר מדת אמת כי במדת אמת יהיו חייבין, ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים כי לא בזכות אבות התפלל משה עכשיו ולא אמר בתפילה זו זכור לאברהם ליצחק וליעקב וכו' כמו בענין העגל, והטעם בעבור שהארץ נתנה לאבות ומהם יירשוה והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאוד, והאיך יאמר אשר נשבעת להם בך כל הארץ הזאת אתן לזרעכם, והם אומרים אי אפשנו במתנה זו, וכן לא הזכיר וחטאה בעבור שאלו מזידים ופושעים, ואמר פוקד עון אבות לאמר שאם יראה שלא למחול עונם לגמרי, יפקוד עון אבות על בניהם, ולארך אפים יקחם ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה כי פקד עונם על זרעם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 14 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4