אל תקח מאתו נשך ותרבית, נשך נקרא כשמשלם מאה וחמשה בעבור מאה, שנושך מכספו ומפסיד, ותרבית אפשר בלי נשיכה, כגון שהלוהו מאה כורים חטים על מנת שישלם לו מאה וחמשה, והוזלו החטים וקנה מאה וחמשה בכחות ממה שהיו שוין מאה בשעת הלואה, וזהו תרבית בלי נשך, ולכן אצל כסף נאמר נשך, ואצל אוכל תרבית שגם זה אסור, ולפעמים יש נשך גם באוכל, וזהו נשך כסף נשך אוכל, וכל שכן הוא מתרבית, ולפי פשוטו מקרא זה מזהיר על הלקיחה, שאפילו לא התנה על נשך ותרבית, והלוה רוצה ליתן לו מרצונו נשך או תרבית, הזהיר שאל יקחנו ממנו, והכתוב הסמוך מזהיר על הנתינה, שלא יתנה כך עמו, ואם התנה עובר בלאו, אע"פי שלא פרע לו כלום:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 36
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויראת מאלהיך, לפי שהאדם מורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, הוצרך לומר ויראת מאלהיך:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4