וישראל אהב את יוסף, אע"פי שהיה מביא אליו את דבתם רעה, חשב יעקב שלטובתם הוא מתכוין, ולכן לא נמנע מלאהוב אותו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 37 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כי בן זקנים הוא לו, נראה שמנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק, ומכוון בזה לשון הכתוב שלא אמר כי בן זקונים היה, לפי שבאמת בנימין היה קטן ממנו, גם יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים, אבל אמר כי בן זקונים הוא לו, שהיה כן בעיניו כי בו בחר מכל בניו לתכלית זה:
כתנת פסים, היה מצבעים רבים שכל פס ממנו היה מצבע בפני עצמו ותרגום ככף איש (מ"א י"ח מ"ד), כפסת ידא, ועשה כן יעקב כדי שיובדל במלבושו משאר האחים, וידעו כולם שהוא הבן האהוב לאביו וייראו משלוח יד בו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4