לא הביאו, זמן מורכב מעבר ועתיד, ואילו אמר לא יביאו היה במשמע לאחר שחיטה, ואז אין תועלת בהבאתו, לכך אמר הביאו בעודנו חי, אבל להלן (פסוק ח' ט') שאמר יעלה עולה או זבח, לחייב גם את המקטיר בחוץ, אמר יביאנו בעתיד:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 17 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דם יחשב, הדם השותת על פני השדה, כששוחט בחוץ, יחשב כשופך דם, לא כדם בהמה שהתרתי והשויתיו למים, אלא דם שפך, כאילו שפך דם שחייב על שפיכתו, והוא דם אדם, לכן כשהתיר בשר תאוה אמר אף על פי שאסרתי לך לאכול דם על הארץ תשפכנו כמים (דברים י"ב ט"ז), כלומר לא יחשב עוד כדם, אלא כשופך מים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4