לא תלך עמהם לא תאר, תחלה צוהו שלא ילך כלל, כי ההליכה בלבד היא פשע גדול בה' מאחר שכוונתו היתה לחלוק על המקום ב"ה, ולזה בא האתנח במלת עמהם, ואח"כ אמר שלא יקללם אפילו בלא הליכה כי הדבר בעצמו נמנע מצד היות העם כבר ברוך מפי אדון הברכות שבירך את האבות ראשי האומה, כי לאברהם אמר והיה ברכה (בראשית י"ב ב'), ליצחק ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כ"ה י"א), וליעקב ויברך אותו שם (שם ל"ב כ"ט), הרי שהם ברוכים ואין האל בן אדם שיתנחם, כמו שהודה בלעם לבסוף בעל כרחו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4