כי מאן ה' לתתי להלך עמכם, כבר כתבנו פעמים רבות שיש הבדל בין לשון מיאון ללשון לא אבה, שהממאן רוצה בדבר ואין לבו ממאסו, אבל אינו חפץ לעשות מפני טעם אחר, אמנם לא אבה משמע שאינו חפץ בדבר וממאסו, וידוע כי השם לא חפץ לקלל את ישראל, כי הם חלקו ונחלתו, והרשע הזה אמר מאן ה' ומשמעו שחפץ, אלא שאינו רוצה מפני טעם, וזהו לתתי להלוך עמכם, זולתי עם אחרים, ולכן שלח בלק שרים אחרים נכבדים מאלה ואילו אמר לא אבה לא היה בלק מפציר בו עוד, על כן במשנה תורה כתוב ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם (דברים כ"ג ח'), והזכיר לא אבה כפי האמת וכאמרו כי אהבך ה' אלהיך, ללמדנו שבלעם דבר סרה נגד השם במליצתו שאמר מאן ה', והנה לא הגיד להם מאמר ה' לא תאור את העם כי חשש פן יתיאש בלק מן הדבר הזה בשמעו גזירת האל, אבל תלה הדבר בכבודו שלא חפץ ה' שילך עם שרים כאלה, ומשמע מדבריו שאם ישלח לו שרים נכבדים או שיבא המלך בעצמו אפשר שיניחהו השם ללכת, וכל זה מרוב גאותו וזדון לבו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4