ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 5 · פסוק 12

שמור את יום השבת, ובדברות הראשונות נאמר זכור ולפי הפשט הענין אחד, אלא שהזכירה מורה יותר על העשייה לקדש את השבת בפה בדברים נכבדים קדושים ואלהיים, לדבר עם רעים אהובים ועם בני בית על גבורות ה' ונפלאותיו, כעין שלמדו חז"ל ממלת זכור ברכת הקדוש על היין כלומר באסיפת וחברת בני בית כטוב לכם קדשו את ה' והללוהו, והראיה שלמעלה לא נאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית וכו', לפי שכיון יותר אל הזכירה בפה בשבחים והודיות על פלאי היצירה ורוממות השם יתברך, אף שצוה גם כן על שביתת המלאכות, אולם השמירה מורה יותר על המנוחה והשביתה והמנע מעשות המלאכות שנאמר בהם לא תעשה, והטעם שישמור את השבת מבלתי חללו באחת מן המלאכות, ולפי שכיון כאן יותר אל השביתה לכן הוסיף לומר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, ולזה כוונו חז"ל שאמרו זכור בפה ושמור בלב, כי השמירה והמניעה מחלל את יום השבת היא בלב:

כאשר צוך ה' אלהיך, ולא תחשוב שאזהרת שמור הוא דבר אחר אשר לא צוה ה', אבל הוא בכלל צווי של זכור, כי באמת הענין אחד, אלא שאני מבאר לכם יותר: