וזה דבר השמיטה, וי"ו של וזה כמוסיף על ענין ראשון, כאומר וגם זה דבר השמיטה, כי זולת הדינין בענין עבודת השדה יש בה גם דינין בענין ההלואות:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 15 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שמוט, מקור במקום צווי:
כל בעל משה ידו, מלשון נשתה גבורתם (ירמיה ל"א ל'), שנעתקה ונפסקה, וכן אמרו רז"ל למה נקרא גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה, ולפ"ז משה ידו יקרא המעתיק דבר שהוא ברשותו לרשות אחר, ופוסק את רשותו ממנו, ועדיין ידו שלוחה לתבוע התשלומין, והוא המלוה, ומטעם זה נקרא הלוה נושה, והנה המלוה יקרא ג"כ נושה ברעהו, כמו כנושה כאשר נושה בו (ישעיה כ"ד ב'), והטעם לפי שאם לא הקנו הבעלים לאחר כלום אלא נתנו לו החפץ לשמירה כמו הפקדון, או שלא הקנו לו אלא צורך או תועלת החפץ ולא החפץ עצמו, כמו בשאלה, או בשכירות, לא יתכן לומר שישמטו הבעלים ממנו, שהרי הדבר עצמו קיים, ואינם נוגשים על אחיהם שלא יבקשו ממנו כ"א הדבר שיש בידו, וכן לא נאמרה פרשת שמטה כ"א על ההלוואה, שניתנה להוצאה, ולפי שרשאי להוציא הדבר בעצמו, ועתה אין לו מה שיחזיר, אמר הכתוב שלא יגוש הבעל את רעהו:
קרא, הקורא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4