מקץ שבע שנים, כל קץ הוא סוף, וסוף שבע השנים היא השנה השביעית, כי היא האחרונה שבשבעה, ואילו אמר הכתוב מקץ השנה השביעית היינו שומעים בסוף השביעית דוקא, עכשיו שאמר מקץ שבע שנים, כל שנת השבע במשמע, ואמר תעשה על שביתת הקרקעות בחריש ובקציר, כדרך לעשות את יום השבת, שהוא השביתה, וקצר הכתוב באיסור הזריעה והזמירה שכבר נתבארו בפ' בהר סיני, והוסיף כאן שמיטת הכספים שלא נתבאר עדיין, ואמר שמוט כל בעל וכו', וחז"ל אמרו שגם הכתוב הזה מדבר בשמיטת כספים, ולמדו מזה שאין השביעית משמטת אלא בסופה, כי אף שכל השנה השביעית כלה תקרא שנת השמיטה, כי היא קץ שבע שנים, מ"מ מפני שלא אמר השנה השביעית תעשה שמיטה, רמז כי בסוף השבע ישמטו הכספים:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 15 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4