בערמה, להוציא שליח בית דין, והרופא והרודה בנו ותלמידו, שאע"פי שהם מזידין אינם מערימין, והנה שם ערמה נופל על התשוטטות המחשבה על כל הדברים והמעשים טרם תעשנה, ובעל הערמה לא יעשה דבר טרם ישוטט עליו במחשבתו, ויש שיערים לטובה ויש שיערים לרעה הכל כפי מצב בעל הערמה, אם הוא חכם יהיה ערום לטובה, ואם הוא רשע יהיה ערום לרעה, לכן יפורש השורש הזה תמיד לפי ענינו, וכאן שמדבר בהורג נפש במזיד ידענו שהוא לרעה, ופירושו שבדעת ובכונה הרגו, הפך מה שאמר למעלה ואשר לא צדה, ומזה תדע ההפרש שבין מכה איש ומת שאמר בתחילת הענין להורג בערמה הנאמר כאן, כי מכה איש משמע שקם על רעהו בעת יחם לבבו וברגע האף והחימה מכהו נפש, אבל ההורג בערמה אינו בעת הכעס, אלא הוא אורב זמן הרבה לרעהו, ובדעת צלולה מכין לו כלי מות, ומבקש הזמן והמקום והאופן היותר ראוי למלאות עצתו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מעם מזבחי הכונה שלא יהיה מנוס כלל להורג בערמה, ולא יקלטנו שום מקום, ואם אל המזבח ינוס, כאשר עשה יואב, גם משם תקחנו למות, וחז"ל אמרו אפילו כהן ורצה לעבוד עבודת מזבחי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4