ואל אשה בנדת טמאתה, בימים שנודד דם טמא מגופה, והן ימי נדה וזבה, ולפי שמלת נדת כולל כל דם הנודד מגופה, הוצרך להוסיף מלת טומאתה, כי יש נדידת דם טהור ליולדת זכר ונקבה, והנה הארבעה הכתובים מכאן ואילך שהם נדה וא"א וזכר ובהמה אינן שאר לא לבועל ולא לנבעלת, ואע"פי כן נאסרו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 18 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4