לנכרי תשיך, לפי שהרבית אין בו איסור מצד הדעת לכן התיר הכתוב ליקח נשך מן הנכרי, כי לבד מישראל נאסר מצד האחוה והחסד, כי חנינה הוא עושה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה, וכן השמיטה חסד באחים, וצוה בה שהישראלי יגמול חסד עם בני בריתו בשנה השביעית ולא יגוש את רעהו ואת אחיו, אבל עם הנכרי די אם יתנהג כפי חקי הצדק, ולא יתחייב לעשות עמהם החסד הזה, כמו שאמר את הנכרי תגוש:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 23 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
למען יברכך וגו' על הארץ, אין לחשוב ממה שאמר על הארץ שהמצוה הזאת תלויה בארץ, כי הוא צווי תמידי וכולל, ובפ' משפטים ובפ' בהר סיני שהזהיר עליו לא תלה הדבר בארץ אבל אמר כאן על הארץ לענין השכר לא לענין המצוה, ופירושו כי הברכה שיברכך השם תהיה יותר ניכרת בהיותך יושב בארץ הנבחרת, היא מוכנת אל קבלת השפע יותר מזולתה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4