אוהב גר · חלק ראשון; שלשים ושתים נתיבות חכמה · פרק 26

הנתיב הששה ועשרים תוספת לשון עם שנוי הענין, בעבור כבוד האל, לבלתי יובן רבוי ודמיון. הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, הוה יחידאי בעלמא, מניה למידע טב וביש, לבלתי ידמה דמיון בין האדם והאל, כנראה מפשט מליצת היה כאחד ממנו, או בין האל והמלאכים כנראה ממליצת כאחד ממנו; והשכיל אנקלוס לנטות מפשט הכתוב, והפריד מלת כאחד הסמוכה, ופירשה יחידאי בעלמא, והדביק מלת ממנו למלות לדעת טוב ורע, כפירוש הרמב"ם בהלכות תשובה פרק חמישי, ומלת מניה בנון דגש, והספרים שהתרגום בהם מוטעם, שבוש גדול נפל בהם במקום הזה, כי הושם הזקף על מניה, ואין מקומו אלא על בעלמא. וכי מי כמכה באלים ה' לית בר מנך את הוא אלהא ה', השכיל לסלק כל ריח רבוי ודמיון. וכן אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך דאת הוא אלהא דשכנתך בשמיא מלעילא ושליט בארעא ולית דיעביד כעובדך וכגיברוותך. וכן ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ה' בלחודיהון עתיד לאשריותהון בעלמא דהוא עתיד לחדתא ולא יתקיים קדמוהי פלחן טעוון, שנה הענין לסלק הרבוי, כי ואין עמו אל נכר יש במשמעו שיש אל נכר במציאות, אלא שהוא איננו צריך לו.