אף זה בפועל הכתוב מדבר. כדאיתא התם "וחרמש לא תניף", בשעה שאתה מניף על קמה של בעל הבית, אבל אם אין אתה מניף חרמש על קמה של בעל בית – לא. דלגופיה לא איצטריך, דכתיב "וקטפת מלילות בידך". וכן לעיל (פסוק כה), אין צריך לכתוב "ואל כליך לא תתן", דהא לא התיר הכתוב רק לאכול כשבעך (שם), ומזה מוכח דלא התיר לו רק לאכול, ואם כן "ואל כליך" יתור, לדרוש כדלעיל (אות כ):
קריאה במקור
גור אריה על דברים · פרק 23 · פסוק 26
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 39a8bc19d16bb29157840ab3e5e5e2c1949f13776fc18c75cb80b65d5a8afa7e