מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. פירוש, דלא הוי למכתב "שנים עשר אנשים", שהרי כתיב "איש אחד לשבט", אלא מגיד שלא היה שבט לוי עמהם, כלומר י"ב ולא י"ג (סיפרי כאן). ואם תאמר, מנא לן, שמא שבט אחר לא היה עמהם. ויש לומר, דשבט לוי הרבה פעמים לא היה בכלל חשבון י"ב, וממילא מוקמינן אשבט לוי:
והקשה הרא"ם, דכבר כתיב בפרשת שלח (במדבר יג, ד-טו) שנים עשר אנשים, כל אחד בשמו, ולא נכתב כלל אחד משבט לוי עמהם, והיכי תיסק אדעתין לומר כי היה שבט לוי עמהם. ואין זה קשיא, דהאי 'מגיד' כך פירושו, מה שהוצרך משה רבינו עליו השלום לומר לישראל "שנים עשר אנשים", כדי לומר משה לישראל שלא היה באותו פעם שבט לוי עמהם, דהא מה שאמר "איש אחד לשבט" גם כן כתב למעלה (ר' במדבר יג, ב), ומשה היה חוזר להם בתוכחה הדברים הראשונים. וכך פירושו, מגיד משה לישראל ואמר להם – בקשתם דבר שלא כהוגן, שאין ראוי לכשר לבקש שלוח מרגלים, שהרי שבט לוי הכשרים לא בקשו כלל:
ואפילו אם תאמר 'מגיד' לך הכתוב, לא קשיא גם כן, אף על גב דכבר ידענו שלא היה שבט לוי עמהם, הכי פירושו, מגיד לך הכתוב שבח שלהם, שלא היו עמהם ולא חטאו. ואילו ממקרא דלמעלה, לא בא הכתוב לספר בשבח שלהם, אבל השתא מגיד לך הכתוב שבח שלהם, וזה הרבה:
והקשה הרא"ם, דכבר כתיב בפרשת שלח (במדבר יג, ד-טו) שנים עשר אנשים, כל אחד בשמו, ולא נכתב כלל אחד משבט לוי עמהם, והיכי תיסק אדעתין לומר כי היה שבט לוי עמהם. ואין זה קשיא, דהאי 'מגיד' כך פירושו, מה שהוצרך משה רבינו עליו השלום לומר לישראל "שנים עשר אנשים", כדי לומר משה לישראל שלא היה באותו פעם שבט לוי עמהם, דהא מה שאמר "איש אחד לשבט" גם כן כתב למעלה (ר' במדבר יג, ב), ומשה היה חוזר להם בתוכחה הדברים הראשונים. וכך פירושו, מגיד משה לישראל ואמר להם – בקשתם דבר שלא כהוגן, שאין ראוי לכשר לבקש שלוח מרגלים, שהרי שבט לוי הכשרים לא בקשו כלל:
ואפילו אם תאמר 'מגיד' לך הכתוב, לא קשיא גם כן, אף על גב דכבר ידענו שלא היה שבט לוי עמהם, הכי פירושו, מגיד לך הכתוב שבח שלהם, שלא היו עמהם ולא חטאו. ואילו ממקרא דלמעלה, לא בא הכתוב לספר בשבח שלהם, אבל השתא מגיד לך הכתוב שבח שלהם, וזה הרבה: