תדשא, פירושו תוצא דשא, ולכן אמר ותוצא הארץ, מלת תדשא מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא פירושו תדשא הארץ דשא וכו' ותדשא עץ פרי.
קריאה במקור
רד"ק על בראשית · פרק 1 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דשא, נקרא כן בתחלת צאתו וכשיגדיל יקרא עשב, ודשא הוא תחלת הפעולה בעשב, לפיכך בא ממנו פעולה כמו מן צמח, ולא בא כן מן עשב. למינו, מה שדומה לו והוא מתכונתו.
וטעם למינו על העשב כמו על העץ, כי באחרונה זכר למינו, וכן כשאמר "ותוצא הארץ" זכר בכל אחד למינהו ודעת רבותינו ז"ל אינו כן, שאמרו (חולין ס') דרש ר' חנינא ב"פ יהי כבוד ה' לעולם פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמן וגו'.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Presburg : A. Schmid, 1842
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001202448
- הערות המהדורה
- Catalog filename label: Presburg A. Schmid, 1842. Full edition title retained from the source document.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 109 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: d05e27f9644672919424e1dd06be228ac58f2decec2d7cc1fc8b9865a7195564