והא דאי׳ בב״ב ד״ט א׳ אין מחשבין וכו׳ ולא בהקדש עם הגזברים ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ולא יחשבו את האנשים וגו׳. באמת נראה טעם הדבר שאין ראיה לדבר. [דמש״כ רש״י ותוס׳ משום שהיו כשרים. הוא דוחק. והרי רואין אנו שמשה רבינו נתן חשבון ומה נעני אנן. אלא עיקר הישוב]. הוא משום שהיו הממונים על הצדקה. המלך ויהוידע כה״ג. והמה עצמם לא היה מקום לחשוד שהרי חובה על כל ישראל להעשירם יותר מכולם בגלוי. ולמה להם לגנוב מן ההקדש. וע׳ רשב״ם ב״ב דצ״ט ב׳ ואחר שהמה אינם חשודים שוב כאשר ראו ישראל שהאמינו המה את הבע״מ אין מקום לדבת עם עוד. משא״כ בימי משה וכש״כ שארי דורות ניתן מקום לכל ישראל לחקור אם המה נאמנים. ולא נמצא נאמן לפני מוציאי דבה וחשד אפילו הגבאי הראש. ואולי עשה דברים עם אלו שתחתיו. ע״כ נתן משה חשבון צדק ולימד להלוים שנעשו גבאים תחתיו. והגבאי הראש שהיה איתמר. שהמה יעשו ג״כ חשבון בכל עת שימסרו לאחרים וכן הדין ודאי כמו שמצינו בימי עזרא. אלא חכמים ראו טובת הצדקה וההקדש להקל על הגבאים. וכמו שהקילו על אפוטרופוס יתומים כיב״ז כדאי׳ בגיטין דנ״ב ב׳ משום דאתי לאמנועי. מש״ה אין ראיה לדבר אלא זכר לדבר:
קריאה במקור
הרחב דבר על שמות · פרק 38
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d862ffc1741b7761f34f52faad1ddaa38928576379703e8e1422239686c08bb0