ברטנורא על התורה · דברים · פרק 19 · פסוק 19

כאשר זמם ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגין. מצאתי כתוב מה טעם הרגו אין נהרגין כדי שלא להוציא לעז על הדיינין כי יאמרו עליהם שלא דנו דין אמת לאמתו. עוד טעם אחר שאם היו נהרגין נמצא שאין לדבר סוף שיהיו קרובי הנהרג מביאין עדים אחרים להרוג המזימין וכן קרובי הנהרגין וכן עד סוף העולם. עוד טעה אחר משום דכתי' כי לא אצדיק רשע ואם לא היה הנדון חייב אותה מיתה לא היו מסכימין מן השמים בהריגתן כי אלהים נצב בעדת אל וכדאמרי' בעלמא כי יפול הנופל ראוי ליפול היה וכו' וכן העדים שגרמו הריגתו לא ינקו גם הם מדיו שמים: כי תצא למלחמה סמך פרשה זו לכאן וכו' ד"א שאם עשית משפט וכו' קשה למה הוקשה לו הסמיכות הזה וי"ל משום דכתיבי בפר' כי תצא הרבה דברים השייכים לעניין כגון פרשת בן סורר ומורה ופרשת נערה מאורשה ודומיהן והיה ראוי לסומכן לפרש' של מעלה לכך הוקשה לו למה הפסיק ביניהן לכתוב פרשה זו שאין בה עסק לדיינין דבשלמא פרשת עגלה ערופה כתי' בה ויצאו זקניך ושופטיך ולכך סמכה. ומה שאמר שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה היינו דוקא במלחמת הרשות שבה מדברת פרשה זו אבל במלחמת מצוה גמירי דהכל יוצאין אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה. וקשה מאי ד"א וי"ל דלפי פי' ראשון לא נתישב סמיכות אלא לפסוק שלמעלה בלבד אבל לא לעניין הפרשה לכך פי' ד"א שהסמיכות דבק לכל עניין הפרשיות שלמעלה לענוי הדין שאם עשית משפט וצדק וכו':