מלבי"ם על דברים · פרק 17 · פסוק 16

[לב] רק לא ירבה לו סוסים, ממ"ש לא ירבה לו היינו לעצמו שהם סוסים בטלים שאין בהם צורך אבל סוסים הצריכים לרכבי המלך ופרשיו שהם לצורך המלחמה שיהיה להם חיל רוכבי סוסים ופרשים מוכנים למלחמה ע"ז אין מוזהר, רק על סוס בטל מוזהר ועובר אף בסוס א' דכתיב למען הרבות סוס, ומ"ש ולא ישיב את העם מצרימה, פי' רש"י שלא ישיב את העם מצרימה שהסוסים באים משם והרמב"ן הקשה עליו שאמרו בירושלמי סוף סנהדרין לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרגמטיא ואם ישלח המלך ויקנה סוסים ממצרים הוא דרך מסחר, ופי' הרמב"ן שהזהיר שלא ירבה לו סוסים אפי' מארץ שנער או מארצו שלא יבטח על רכב כי רב ומן ה' יסור לבו, והזהיר שנית ולא ישיב את העם מצרימה שיהיה לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס כענין שנאמר בשלמה (מלכים א י׳:כ״ח) ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים וכו' שהם קנו את המכס ממלך מצרים ואת מוצא הסוסים, והזהיר ע"ז באשר ה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב וכו' וכ"ז דוחק, וחז"ל בספרי פירשו כמו שתרגם יב"ע לא יסגון ליה סוסון דלמא ירכבון רברבניה עליהון ויתגאון ויתבטלו מפתגמי אורייתא ויחובון חובת גלותא למצרים וה' אמר לכון לא תוספון למיתב בארחא הדין תוב, שר"ל שע"י עבירה זו יגרום להשיב העם למצרים בגלות, ומ"ש למען הרבות סוס פי' בעבור עברה של הרבות סוס, ומ"ש וה' אמר לכם פי' והדברים ק"ו הלא אל מצרים אמר ה' והבטיח לכם שלא תוסיפו לשוב בדרך הזה ובכ"ז תגרום העברה שתגלו לשם וכ"ש שתגלו עי"ז לשאר ארצות שאין ברית כרותה: