מלבי"ם על דברים · פרק 17 · פסוק 18

[לד] והיה כשבתו על כסא ממלכתו, יש הבדל בין ממלכתו ובין מלכותו, מלכות הוא שם מפשט של המלוכה וההנהגה והכסא שלה הוא הכח שי"ל למלוך ולהנהיג, וממלכה הוא שם של העמים המונהגים מאת המלכות, וכסא הממלכה מציין שהיושב עליה הוא ראוי לזה ומוסכם ונרצה מאת הממלכה והגוי כלו, שהוא אם עושה כל האמור בענין נכנע למשפטי התורה ובלתי מולך בזדון ובעריצות אז הוא כדאי לזה, ונקרא שיושב על כסא ממלכתו:

[לה] וכתב לו את משנה התורה הזאת, אין לפרש שיכתוב ספר דברים שהוא משנה התורה ששנה פעם שניה דברי התורה שבספרים הקודמים, או כמו משנה למלך, שהיא תורה אחר התורה הכוללת של ספרים הקודמים, דהא אמר לשמור את כל דברי התורה הזאת, וע"כ פי' שיכתוב כל התורה, ולמה אמר משנה, ואין לפרש שיכתוב ס"ת שניה חוץ מס"ת שי"ל משל אבותיו שזה ידעינן מן וכתב לו לשמו, וכן הא גם ההדיוט מחויב לכתוב לעצמו ס"ת נוסף על של אבותיו כמ"ש כתבו לכם את השירה, וכמו שהקשה כן בסנהדרין (כב ע"א) ושם השיב לא צריכא לשתי תורות, ובספרי אמר משום שעתידה להשתנות, ודעה זו מובא בגמ' שם שבימי עזרא נשתנה הכתב מעברי לאשורית, ויל"פ שכתב עברי הם אותיות גדולות והמלך היה כותב ס"ת קטנה שנושא עמו כמ"ש בגמ' שם וצוה שיכתוב בכתב שישתנה לעתיד דהיינו בכתב אשורית שיכול לכתוב בה אותיות קטנות, ומש"ש ואידך האי שויתי מאי עביד ביה צ"ע לפ"ז, ובחדושי הארכתי בענין זה ואכ"מ, ומ"ש אחרים אומרים, פי' שהגם שהיה המלך מצווה לקרות כל דברי התורה בכ"ז ביום הקהל לא היה קורא רק משנה תורה כמ"ש בסוטה (דף מח):

[לו] על ספר ולא על לוח, כבר נזכר בספרי נשא (סי' סח) לענין מגלת סוטה ושם התבאר, ומ"ש מלפני הכהנים הלוים שבידם היה הספר שכתב משה וכ"ה בירושלמי וברמב"ם הל' מלכים (פ"ג):