איש לשבטו; שופטים · פרק 15

הרגשת חסרון המלכות
תוך כדי תאור השתלשלות המאורעות בפרשת פסל מיכה ובפתיחת תאור המאורעות של מעשה פילגש בגבעה, נשמעת הזעקה "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה"¹(שופטים יז ו, יח א, יט א, כא כה.). המלכות, שעל הקמתה נצטוינו בכניסתנו לארץ²(סנהדרין כ:), החלה להיות נתבעת. עצם הרגשת חסרונה היא שלב לקראת הקמתה. כל עוד לא הורגש חסרונה וכל עוד לא הביעה האומה את רצונה הציבורי במלך, לא יכולנו לקיים את המצווה. גם אילו הקמנו עלינו מלך מכוח הצו התורני בלא יצירת תשתית של העמקת הרצון הלאומי, היה המלך מולך לתפארת המליצה בלבד, הוא היה קישוט לאומה ותו לא. לא במקרה מנוסחת בתורה מצות המלכת המלך בלשון המציבה כתנאי לקיומה את הבעת הרצון הציבורי: "כי-תבא אל-הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל-הגוים אשר סביבותי, שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה'…"³(דברים יז יד -טו, וראה באור-החיים שם.).

תפקיד המלכות
לאורך תקופת השופטים הלך והתברר לאומה, שמובטח לה, שבעת הצורך, תמיד יימצאו כוחות שיוכלו לחלץ אותה ממצוקותיה. בין כשהיינו ראויים לעזרת ה' ובין כשלא היינו ראויים לעזרתו, תמיד העמיד לנו ה' שופטים לשופטינו. נוכחנו שה' הקים את ירובעל בשעתו, אחרי ששבנו בתשובה (ו, ו-יב), ואת שמשון בשעתו גם כשלא שבנו בתשובה (שופטים יג, א-ג). אם היינו מגדירים את תפקידו של המלך כאחראי להציל אותנו ממצוקותינו, הרי באמת תפקיד זה מיותר, ובקשת מלך לצורך זה היא בקשה הנובעת מחוצפה טיפשית, שהרי מי יוכל להכריע מערכה טוב יותר מה' צבאות אלהי מערכות ישראל, בעל המלחמות מצמיח הישועות. כל צר ואויב שיקום עלינו לא יעמוד בפנינו כשיהא ה' בעזרנו, וללא עזרתו, גם המלך החזק ביותר לא יצליח. ואם בקשת המלך היתה כדי שנוכל לחיות מתוך ביטחון שהמושיע מצוי ומזומן בכל עת, הרי זו באמת משענת מצויה המסיחה את הדעת מהצורך לחשוף את מקור הכוחות ולהישען עליו, ובודאי שה' לא יחפוץ בה. ואכן, בשעה שבני-ישראל פנו אל ה' וביקשו מלך, הבחין שמואל, שצעירים שבדור לא כהוגן ביקשו. הוא שם לב, שהם הביעו את בקשתם למלך מתוך מגמה ספציפית ש"יילחם את מלחמותינו"⁴(רד"ק שמואל א' ח ה.), ולכן נזף בהם באמרו "כה-אמר ה' אלהי ישראל אנכי העליתי את-ישראל ממצרים, ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל-הממלכות הלחצים אתכם. ואתם היום מאסתם את-אלהיכם אשר-הוא מושיע לכם מכל-רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כי-מלך תשים עלינו…"⁵(שמואל א' י יח-יט.). אבל זקנים שבדור כהוגן ביקשו לכן הורה ה' לשמואל להיענות לבקשתם, למרות, שעדיין לא כל העם הגיע להכרת ערכה העצמי של המלכות.

בסוף תקופת השופטים הבינו המעמיקים מבין בניה של האומה, שהמלכות בערכה העצמי נתבעת מאתנו⁶ראה בספר 'מעבור הארץ' פרק כ. כדי להשלים את ההופעה הציבורית של האומה ולחשק את אחדותה. אנו גם יודעים שבעומק פנימיות האומה הלכה ונרקמה המשפחה האמורה להוציא אל הפועל את המגמה הממלכתית - משפחתו של בעז עובד וישי, ולכן יכלה הנבואה להביע את הרגשת המצוקה הלאומית בקביעה, שהחסרונות כולם נובעים מהעובדה ש"בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".

במשך תקופת השופטים הלכו השבטים וחשפו את ייחודם. האחדות השטחית שהיתה באומה בעבר חישקה את האומה מתוך כורח חיצוני, כורח שנבע מהצורך לשמור על סדר בלכתם במדבר בשלב הראשון, וכתוצאה מהאתגר המשותף בכיבוש הארץ בשלב השני. סיבות אלו לא יכלו כעת להספיק ולספק, היה צורך בחשיפת המקור הפנימי המאחד בין האידאות הרעיונות והגוונים השבטיים, שיצאו אל הפעל בבהירות ובעוצמה על ידי כל אחד מהשופטים. לחשוף את המקור שמתוכו יונקים כל פרטי הגוונים השבטיים ואליו הם שבים.

ללא חשיפה של הכח הפנימי, ש"לית ליה מגרמיה כלום"⁷(זהר ח"א קמ, אורות הקודש ח"ג עמ' קיז.) וכל כולו משקף את הגוונים כולם, היתה האומה עלולה להסיח את דעתה ממגמת האחדות הכוללת. כל פרט יחזיק ב"מנהג אבותיו" ויתעקש להתגדר בו בלבד. ואם לא די בסכנה ערכית זו, הרי כבר היינו עדים לבקיעים קטלניים שנבקעו באחדות האומה באופן מעשי. בימי יפתח הרגו בני מנשה בבני אפרים, בני יהודה הסגירו את שמשון לפלשתים ובני דן זנחו את משמרתם במערב המקדש, כדי למצוא פורקן לתביעותיהם היחודיות כשבט צפוני בימי פסל מיכה. ראשיתם של הבקיעים ניכרו כבר בימי דבורה וברק כשחלק מהשבטים התגדר כל אחד בעניינו ולא הצטרף לכוחות הלוחמים: זה רבץ בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים, וזה ישב לחוף ימים ועל מפרציו שכן, בשעה שאחיהם חרפו נפשם למות. גם בימי גדעון התעוררו חילוקי דעות מסוכנים, כאשר קמו נגדו בני אפרים בביקורת נוקבת, ואלמלא שאר רוחו היתה הפרשה מסתיימת בשפיכות דמים, כפי שקרה בדורות שאחריו בימי אבימלך, שיצא למלחמת חרמה נגד מי שלא קיבל את סמכותו, ובימי יפתח, שהרג ארבעים ושנים אלף מבני אפרים.

מגמת ההתבדלות אמנם החריפה, כששבט יהודה הסגיר את שמשון לפלשתים, אבל פרשת פילגש בגבעה היא החמורה מהפרשות שנוצרו עקב הפירוד הקשה באומה, במאורע זה הרי כמעט נכחד שבט בנימין.

כבר למדנו⁸לעיל עמ' 42. שהאשמה הכבדה ביותר להתדרדרות המצב נתלתה בצוארי סנהדרין גדולה, זו שתפקידה היה להעמיק את הערכים הכלליים שבאומה על-ידי חינוך מעמיק של מגמות התורה, אך במקום לפתוח במערכה חנוכית, בחרו אנשיה להתרכז במגמות הפרטיות - "כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי"⁹(ילקוט שמעוני שופטים סח.), וכשכולם עסקו בענייניהם הפרטיים והכלל הלך והתפורר, עלתה הזעקה, בין אם היה זה בהגדרה מילולית ובין מעבר לכך "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".

ההכרח חשף את הטבע הפנימי של ישראל
גם אם זעקה זו עלתה מתוך המצוקה, מתוך ההכרח ו"בדיעבד", אנו יודעים שההכרח הוא רק גילוי חיצוני של החופש היהדותי של "לכתחילה", של שאיפת החופש העצמי לחיי הדת והלאום ושכלולם, ולפיכך אף כאן ההכרח להציל קיום ולהחזיק מעמד של הגוף והחומר ומשמרת התורה והדת במצב קיומי, רק מכריח אותנו להיפגש עם האור ההולך ומתחדש של סגולת ישראל המתגלית במלא הקפה כממלכת כהנים וגוי קדוש. ומתוך ההכרח של דאגה לקיום היהודים והיהדות יופיע החופש המרומם של הנהירה באור ה' וטוב ישעו, של שאיפת הגאולה בהופעת המלכות, של תשוקה ושאיפה המובעות במשך דורות בסוד שיח תפילת האומה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך"¹⁰ע"פ המאמר "ישראל של בדיעבד וישראל של לכתחילה", לנתיבות ישראל א'..

כפי שנראה מפשט הכתובים, ספר שופטים מסתיים ברוח נכאה, אך כשמסכמים את התקופה, מתגלה שעברנו דרך ארוכה של פיתוח והעמקה מסוף תקופת יהושע עד סיום תקופת השופטים. גוונים רבים שהתגלו בהופעות הציבוריות בישראל; בעיות יסוד צצו ועלו מתהום הנשיה אל פני השטח, ובכך התאפשר לנו להתמודד איתן; העזרה האלהית הופיעה תמיד כשהגיעו מים עד נפש וביססה את הביטחון בה'; ובעיקר עלתה ההכרה בערכו של "יחד" עמוק ורב-ממדי המאפשר גילוי ערכו של כל פרט במלוא שיעור קומתו. כל אלה הכשירו את הקרקע הציבורית למלכות.

בהשקפה לאחור נבין, שלא חיסרון ייחשב לאומה אם תביעות חייה הכריחו אותה לגלות את פנימיותה ומלכותה, אדרבא ואדרבא, כוחו המיוחד של ההכרח הוא לגלות את הערכים והכוחות שאין מציאות לאומה בלעדיהם, כי הם בשורשי המציאות הישראלית. וכשערכים אלו מתבררים, אנו יודעים את אמת המידה בה נוכל למדוד מהו ערך טבעי לאומה, ומה צריך להיצרף בכור הצורפים של החיים הפרטיים והלאומיים.

התבררות הסגולה והבחירה
הערך היסודי השרשי והמהותי ביותר, שממנו משתרגים כל מהלכי חיינו בעולם ומתוכנו יונקת ההוויה כולה, הוא "סגולת ישראל". גם ערך זה, ככל הערכים האחרים, היה יכול להתגלות במהלך של "לכתחילה", אבל כשהתגלה "בדיעבד", "הרווחנו" את חשיפת עומק הערך, והחלטיותו עמדה במבחן המציאות. ככל שננסה להשתחרר ממחשבה ש"סגולת ישראל" חייבת להיערך על פי אורחות חיים ייחודיות, תמיד נחפש לה איזו התבטאות מעשית, שהרי אם לא כן, מדוע בחר בנו מכל העמים?! המושג של "אהבה שאינה תלויה בדבר" אינו נתפס ביחס לקב"ה, כי גם הוא, כהתבטאויות נפשיות אחרות המיוחדות לקב"ה, נאמרו רק כהשאלה. אך כשריבונו-של-עולם לא המיר אותנו ולא הסיר אהבתו מאתנו, גם לאחר שפרצנו את כל אמות המידה הישראליות האנושיות והמוסריות¹¹11 ראה לעיל עמ' 203. בסוף תקופת השופטים בכפיות טובה שאין כדוגמתה, הרי הוברר ונקבע במודעות האנושית ש"אהבתך לא תסור ממנו לעולמים"¹²מתוך ברכות שמע..

הערך השני שנחשף במלוא עצמתו הוא ערכו של הרצון. סוד גלוי הוא שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית, כדי שנקבל את התורה¹³(שבת פח.), הוא אמנם חיכה להסכמתנו ותלה את קיום כל המציאות בהבעת הרצון שלנו. תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו ישראל את התורה בששי בסיון, יחזור העולם כולו לתוהו ובוהו. אבל קשה לקבוע, שגם ההסכמה הכללית "נעשה ונשמע"¹⁴(שמות כד ז.), שנאמרה על ידי כל ישראל באותה שעה, ביטאה רצון חופשי. מה תאמר כשהר כפוי עליך וגורל כל המציאות תלוי במוצא פיך? לכן אמרו חכמים "מכאן מודעה רבא לאורייתא" "שאם יזמינכם לדין למה לא קימתם מה שקיבלתם עליכם יש להם תשובה שקיבלוה באונס"¹⁵(שבת פח. ורש"י שם.). גם ההסכמה הציבורית, שהובעה מתוך רצון בסוף ימי יהושע, היתה מוגבלת¹⁶(יהושע כד טז.) - "ומה שכרת עמהם ברית יהושע, לעבוד את ה', התם לא קיבלו אלא שלא לעבוד עבודה-זרה כדכתיב 'חלילה לנו מעזוב את ה'' וכן משמע כוליה עניינא"¹⁷(תוספות שבת פח.).

דרכה של הסכמה המתקבלת בכפייה, שהיא יוצרת משקעים של התמרמרות ולאורך זמן גם ערעור על עצם ההסכמה. המשברים של סוף תקופת השופטים היו תולדה של הצטברות כזו. האומה פרקה מעליה כל עול, כי הוא נראה בעיניה כפייתי. איש הישר בעיניו עשה ולא התחשב בשום מסגרת. אולם למדנו שבאמת לא רובץ עלינו הר, והעולם יכול להתקיים גם כשאיש הישר בעיניו עושה, וכשנקבל עלינו עול תורה ומצוות יהיה זה מתוך רצון אמיתי להתאים את מהלך חיינו אל המגמה האלהית.

שני ערכים אלו בשילובם - הרצון הסגולי וסגולת הרצון הישראלי - הם הם הבסיס האידאי השרשי של אחדות ישראל, ובחשיפתם נסללה הדרך להקמת המלכות בישראל.