ויאמר ממוכן. תני, ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן – שמוכן לפורעניות קיבשעומד להיות תלוי, ויתכן דרומז להפסוק גם הנה העץ אשר הכין לו ודרשינן שם לו הכין, לעצמו, וע' לקמן ריש פרשה ב' בתרגום ראשון דלאחר שזכר המלך את ושתי וכו' קצף על שבעת שריו שייעצוהו להרגה והרג אותם, ולפי"ז צ"ל דלא ס"ל כדרשה שלפנינו דממוכן זה המן . (מגילה י"ב ב')
ויאמר ממוכן. מה ראה ממוכן לקפוץ בעצה תחלה, פליגי ג' אמוראים, חד אמר על שהיתה מסטרתו במנעלה על פניו, שאמר לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה קידכלומר לא רק את המלך בזתה (וזה היה עינה) כי אם גם את כל השרים וגם אותו בכלל, והלשון מסטרתו על פניו במנעלה אולי הוא ע"ד הפרזת הבזיון, וכן מצינו בב"ר פ' מ"ה טפחתו בקורדיקון [היינו מנעל] על פניו, ובאיכ"ר פ' רבתי עם טפח לי' על רישיה בסנדליה. , וחד אמר על שלא הזמינה את אשתו לסעודת הנשים, שאמר כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן קטודריש הלשון כי יצא דבר המלכה על כל הנשים, כי הלא הנשים שהיו שם אינן צריכות עוד לדבר המלכה ופקודתה, כי הלא ראו מה שראו, אלא בא לרמז שדבר המלכה יצא על כל הנשים אפילו לאלו שלא היו אז באותו מעמד, ודריש כי מפני שבלבו היה לו טינא עליה על שלא הזמינה את אשתו, לכן תפס הלשון מענין מחשבת לבו. , וחד אמר שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות, שאמר ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה קטזזה דריש יען כי אין מן הנמוס הוא אשר בעת שחוקרין ודנין דיני נפשות יחקרו בשדוכין, כי הלא שני ענינים הן, ובעת שטרודים בענין זה אין נאות לדבר בשדוכין, אלא מפני שמזמות לבו היו ע"ד בתו להשיאה למלכות, לא יכול להתאפק מבלי להביע תיכף את מזימותיו ברמז. . (מ"ר)