לבוש האורה · ספר שמות · פרק 30 · פסוק 16

רש"י ונתת אתו על עבודת אוהל מועד וגו' למדת שנצטווה למנותם בתחלת נדבת המשכן כו' בפי' ענין המנין הזה נבוכו בו המפרשים והם רש"י והרמב"ן ז"ל ויצאו במחנותם במערכה מול מערכה ולא עלתה להם ארוכה למצא בפי' מניין הזה ברכה גם המבארים דבריהם והם הרא"ם והרג"א האריכו למעניתם על דבריהם זה יאמר בכה וזה יאמר בכה ובאמת לכולם יש ספקות וגמגומים הרבה מאד ולא יצאו מידי מבוכה על כן אמרתי אולי אוכל למצא פשר דברים ביניהם בישוב כל הפסוקים והמדרשים על פי אופניהם על פי משמעו' פשוטם במיעוט הספיקות וגם כולם ולא אביא נוסח כל דבריהם כי יאריכו מאד ואין בהם צורך אך תוכן ענייניהם אציע לפניך רש"י כתב ואם תאמר וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים תר"ג אלפים ותק"ן כו' תשובה לדבר אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו כו' עכ"ל והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואני תמיה איך יתכן שיהיה הקהל הגדול כמוהו ולא ימותו בחצי שנה למאות ולאלפים כו' והקשה עוד ואמר כי מנין שנות האנשים אינם למנין שנות העולם מתשרי אבל הם מעת לעת מיום הולדו והביא קצת ראייה מן הגמרא יעיון שם ומסיק ואומר וז"ל אבל יותר נכון שנאמר שכן אירע מעשה שהיו ישראל במניין הראשון תר"ג אלף ותק"ן ומתו מהם הרבה בשבעה חדשים בנוהג שבעולם ובני עשרים משלימים שנתם מתשרי ועד אייר ואירע הדבר שהיו המשלימים כמניין המתים כו' עכ"ל ועתה ראה התימה הגדול על שני הפירושים של גאוני עולם אילו רש"י והרמב"ן ז"ל ששניהם נכנסו לדוחקים גדולים רש"י ז"ל במ"ש שמניין שנות האנשים מנויין למנין שנות העולם המתחילים מתשרי כו' וזה דבר תמוה מאד שאע"פ שיש לנו לדחות דברי הרמב"ן ז"ל בראיות שהביא מן הגמרא שנמנים מעת לעת מיום הולדם כמו שדחה אותם הרא"ם ז"ל אבל האמת יעשה דרכו שהרי לכאורה נראה פשוט בפי כל בכל מקום שכן הוא האמת ששנות הבריות נמנין מעת לעת מיום הולדו וכמו שאמרו ז"ל בצדיקים מספר ימיך אמלא מיום ליום אמרו ז"ל במשה רבינו עליו השלים בשבעה באדר נולד ובשבעה באדר מת ואף על פי שיש לדחות אדרבה שזהו ברכתו של צדיק שלפירש רש"י נשלמו שנותיו ק"ך שנה בר"ה שקודם לכן דהיינו שנחשב לו מיום לידתו בשבעה אדר עד ראש השנה הראשון שנה שלימה ונשלמה לו הק"ך שנים בראש השנה שקודם אותו שבעה אדר שמת בו ואם כן הוסיפו לו מראש השנה האחרון עד שבעה באדר אבל אין זה משמעות לשון דמספר ימיך אמלא דמשמע שיהיו מלאים במספרם ושאם היה מת שעה אחת מקודם לכן היו ימיו חסרים ולא מלאים לא שהיו לו תוספו' והכי הוא מרגלא בפומייהו דאינשי והוא מן המפורסמות שכל העולם מסכימים עליו והורגלו על זה זה הוא התימא הגדול על רש"י ז"ל גם על מה שכתב הרמב"ן ז"ל שכך אירע מעשה שהיו הפחות מבני עשרי' בעת המנין הראשון ונעשו בני עשרים במנין השני משלימין מנין המתים כו' זה הוא גם כן דבר תימה וחלוש מאד ואין הדעת סובלתו ואני תמה מאד מאיש נבון וחכם גדול כמוהו איך ידבר כדברי' האלה דברים שבמקרה ימלאו סך כזה שוה בשוה באמת בעיני הוא אחת מן הנמנעים אם לא על ידי הנס והנה הרא"ם ז"ל והרב ג"א שהאריכו למעניתם מאד יעויין בדבריהם ואני אומר הדבר המחוור בעיני בעניין זה לבירור הדברים ואמיתתן הוא זה ראשונה נאמר דודאי בראשונה בשעת נדבת המשכן למחרת יום הכיפורים ברדת משה מן ההר שצוה להביא נדבתם למלאכת המשכן צוה להביא נדבותיהם כמו שהוא כתוב בפרשת ויקהל ובו ביום יצא הכרוז גם להביא חצי השקלים לגלגלותם לעשות מהם האדנים כמו שפירש רש"י בתחלת פרשת תרומה שפי' שם שלש תרומות נאמרו כאן ואחת מהן היא בקע לגלגולת כו' ונעשו מהן האדנים כו' אבל אותו הכרוז לא יצא שכל מי שהוא בן עשרי' שלמים בו ביום שיביא חצי שקל רק כל מי שידע בעצמו שיהיה בן עשרים מלאים בגמר המלאכה והקמתו שיהיה בניסן הסמוך שאחריו אף על פי שעכשיו לא הגיע לבן עשרים יביא חצי שקל למלאכת המשכן יתר על נדבתו לעשות מהם אדנים והם לרוב חשקם לבניין המשכן ולשרות השכינה בתוכם כל מי שידע בעצמו שיהיה בן עשרים אחר הקמת המשכן בניסן בא לשם והביא עמו חצי השקל כמו שהיה הכרוז אבל לא קבלו מהם אותן החצאי שקלים על ידי מניין שיהיה עוברים על הפקודים בפני המונים אותם בשמותם כדרך העם הנמנה בפני מונים שעוברים בפניו כרועה המעבי' צאנו תחת שבטו א' א' רק הועמד שם כלי גדול שיטילו שם החצי שקלים בפני עצמן ולא לערב אותן עם שאר דברים המובאים בנדבה ובאו כולם בערבוביא והטילום שם בלא מניין גלגלותם והם בנאמנותם הביאו כולם על פי הכרוז ולא נעדר אחד מהם ואחר כך נטלו הגבאים אותו הכסף ומנו אותו ומצאו שהיה שם תר"ג אלף ותק"ן חצי שקלים כמו שכתב בפי' בפרשת פקודי וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' לשש מאות אלף וגו' משמע בפי' שמצאו הכסף כן במספר הזה לא שמנו אותם לגלגלותם מבן עשרים שנה ומעלה באותו פעם וכן משמע לשון הכתוב שמתחיל ואומר וכסף פקודי העדה סתם ולא אמר וכסף העדה העוברים על הפקודים מאת ככר וגו' ש"מ שלא נעשה הסך הזה ע"י העברת הפקודי' כצאן העובר לפני הרועה ומה שכתב בפסוק שאחריו מיד בקע לגלגולת וגו' לכל העובר על הפקודים וגומר יראה שיאמר הכתוב הסך הזה שאמרנו מאת ככר וגו' יגיע בקע לגלגלו' וגו' לכשיגיע הזמן שיעבורו על הפקודים מבן עשרים וגו' דהיינו אחר הקמת המשכן אע"ג שעכשיו לא עברו על הפקודים כצאן לפני מונה וגם לא הגיעו לבן עשרים ויראה לי שזה ג"כ מרומז בפרשה זו שהיא מצוה כללית לכל המניינים שבתחלה אמר סתם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם וגומר ולא אמר בעוברם על הפקודים אלא יראה שרומז למנין הזה שלא היה ע"י העברת הפקודים רק ע"י השקלים כמו שאמרנו ואח"כ מתחיל ואומר זה יתנו כל העובר על הפקודים ממש וגו' ורומז למנין שיהיה אחר הקמת המשכן כמו שאבאר בע"ה ויראה שזהו ג"כ כוונת מדרש התנחומא שמביא הרג"א דלא חשיב מנין הזה בתוך היו"ד פעמים שנמנו ישראל מפני שמנין הזה לא היה על ידי העברה על הפקודים כצאן העובר לפני הרועה תחת שבטו כשאר המניינים ולפי שעכשיו עמדו בנאמנותן והביא כל אחד בעצמו על פי ציווי משה ולא נעדר מהם איש הועיל להם זכותם זה שלא מת אחד מהם מעכשיו וזכו כולם לראות גמר בנינו והקמתו בניסן דהואיל שלא היה כאן מקום לעין הרע לשלוט עליהם כלל כיון שלא נמנו בשמותם היתה נתינת זו להם לזכות גדול שזכו להיות יותר ממה שנגזר עליהם לפי דרך הטבע ואחר כך באחד באייר שנתמלא לכל אחד עשרים שנותיו מעת לעת חזר וצוה לחזור ולמנותן ולהעביר אותן על הפקודים כצאן לפני רועה במספר שמותם לגלגלותם כדי לסדר אותם איש איש בשמו על דגל שבטו לבית אבותיו והיה כאן מקום לעין הרע לשלוט בהם על ידי המנין לגלגלותם בשמותם צוה למנות אותם ע"י החצאי שקלים לכפר על נפשותם שלא ישלוט בהם עין הרע מחמ' המנין בשמותם ועלה המנין מכיון כמו שהביאו כבר בלא מנין זה נ"ל פירש מחוור בעניין הזה: