לבוש האורה · ספר שמות · פרק 30 · פסוק 12

רש"י כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם וכו' הוסיף רש"י מלת כשתחפוץ לקבל כו' מפני דלשון כי תשא משמע כי תשא כלומר כשתמנה אותם יתנו אח"כ מחצית השקל כו' לכך אמר רש"י שאין הפי' כן אלא הכי פירושו קודם שתמנה אותם כשתחפוץ למונאם יתנו מחצית השקל כו' וכמו שיתבאר בע"ה מהיכן למדו ז"ל לפרש כן:

בא"ד רש"י כמו שמצינו בימי דוד ע"כ כתב הרא"ם מכאן משמע שהדבר הנגזר בימי דוד היה מפני שמנאם לגלגלותם ושלט בהם עין הרע וק' וכי דוד לא קרא בימיו בזאת הפרשה שגזרה שלא ימנם לגלגולת אלא על ידי חצאי השקלים ואם הוא לא קראה איך לא נמצא שום אחד מאנשי דורו להודיע לו עכ"ל קושיתו ותירץ שטעו דוד ובני דורו מפני שראו שכתוב בה ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד שהם האדנים כו' חשבו שלא היתה הגזירה הזאת אלא לפי שעה עכ"ל גם הרמב"ן ז"ל כתב וז"ל ומפני שלא נתפרש כאן אם הוא מצות דורות או לשעה למשה במדבר טעו דוד ומנה אותם בלא שקלים והיה הנגף בהם והתודה עליו כו' עכ"ל ואני תמה על האנשים השלמים האלה שלמים הם אתנו איך יעלה על הדעת לחשוב על אדונינו דוד ע"ה ובני דורו טעות גדול כזה אם הוא מצוה לדורות או לשעה והיאך יטעו בזה והכתוב עומד וצוח ואומר בפי' ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם הרי משמע בפירוש שחשש הנגף יש כאן משום עין הרע של הפקודה והיאך יעלה על הדעת שיש בזה חילוק בין שעה לדורות דבר שאינו תלוי אלא בפקידה חלילה לתלות בוקי סריקי כאלה באדונינו דוד ובני דורו כו' ע"כ אני אומר אע"ג דודאי צריכין אנו לומר שדוד טעה בכאן קצת טעות אבל כל האומר דוד טעה טעות גדול כזה אינו אלא חוטא בכוונתו שאני אומר שלא טעה בפשטה של פרשה כלל כי הוא הבין אותה בחכמתו בפשט הכתוב ממש מפני שלא היה לו פי' מקובל לאמיתתה כי אמיתת פרושה צריכין אנו לקבלה מפי משה רבינו עליו השלום ובלי ספק שגם לחכמינו הראשונים בעלי התלמוד והמדרשים לא נודע להם פירושה אלא ע"י מעשה דוד ע"ה שנענש עליו ולולי עונשו כל חכמי ישראל היו מפרשין אותו כמו שהבינוהו הוא שהוא פשוטו של פסוק וזה דודאי גם הוא ידע שעל ידי פקודת מנין לגלגלותם ישלוט בהם עין הרע ויהיה בהם נגף אם לא יתנו כופר נפש וגם ידע שהמצוה הזאת היא לשעה ולדורות אלא שהוא לא פירש כי תשא וגו' כשתחפץ לקבל סכום מניינם כו' כמו שפרש"י רק כשתקבל סכום מניינם ונתנו כו' שכן הוא משמעות פשוטו ונמשך על פי האמת וכשנפרשהו כך על כרחינו צריכין אנו לומ' שר"ל כשתקבל סכום מניינם כו' ונתנו וגו' כלומר כשתמנם לגלגלותם אחר כך יתנו איש כופר נפשו וגו' וכן היה דעתו לעשות כן הוא ובני דורו שאחר שיקבלו סכום מניינם לגלגלותם אח"כ יצוה להם שיתנו כופר נפשם כל אחד חצי שקל כו' כי לא הבין מן הפסוק שיקפוץ עליהם העין הרע תכף ומיד לשלוט בהם להביא עליהם הנגף מיד שאין משמעות של כי תשא כשתחפוץ לישא כו' אם לא כשיקבלוהו מפי רב איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה וע"י מעשה דוד ועונשו נתגלה לנו פי' זה וזה נ"ל ברור ואמתי ונכון להקטין בו טעות אדונינו דוד ע"ה כי מי יפרשהו כן אם לא בקבלה או על ידי מעשה ותמה אני מאד איך לא הרגישו זה כל המפרשים הקדמונים ז"ל ומה שכתב כאן הרב ג"א ע"ש כי אינו נכון ואמינא כי ניים ושכיב אמרם: