לבוש האורה · בראשית · פרק 47 · פסוק 29

רש"י שים נא ידך והשבע לי פי' במילה כדרך כל הנשבעים שנשבעים וחפץ בידם הקשה הרא"ם והרי טעם המילה שהיתה חביבה לו לא שייך אלא לאברהם לבדו מפני שהיתה המצוה הראשונה שנצטוה עליה ובאה על ידי צער אבל לא ליעקב ותירץ מ"מ נמשך המנהג גם לבניו אחריו והקשה על זה הרג"א והרי יוסף השביע את אחיו ולא מצינו שהשביע אותם במילה ותירץ כו' ע"ש ואין אני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה דודאי יעקב יש לו להשביע במילה כמו אברהם דכמו שהשביע אברהם במילה מפני שהיתה חביבה עליו כן השביע יעקב במילה מפני שהיתה חביבה עליו אלא דחביבותה דיעקב היתה חביבות אחרת מחביבות דאברהם דחביבות אברהם היתה משום שהיתה מצוה ראשונה לו ונצטער עליה וחביבות יעקב היתה אדרבה דאעפ"י שלא נצטער עליה היתה בידו ולא היתה לו ערלת הטומאה מעולם וזהו חביבות שהרי נולד מהול כדאיתא בכמה מקומות דמשום הכי נקרא תם ולכך היה מנהגו להשביע בה מה שאין כן גבי יוסף ואחיו:

בא"ד רש"י אל נא תקברני במצרים סופה להיות עפרה כינים כו' הוצרך רש"י לומר כל הג' טעמים אע"פ שטעם דע"ז לבדו סגי מפני שמדברי יעקב נראה שהיה חושש לכולם כיון שבקש ג' בקשות אל נא תקברני במצרים ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם לפיכך פי' אלו ג' טעמים כסדרן שסדרן יעקב במשמעות דבריו כי בתחלה באל נא תקברני במצרים ק' לרש"י מ"ט ואמר משום דסופה להיות עפרה כנים אבל אין לומר הטעם שלא יעשוני מצרים ע"ז דאל"כ למה אמר במצרים דמשמע הא בגושן היה יכול לקוברו או אם ישימהו בארון כמו יוסף שפיר דמי דלית ביה אותו חשש ואי משום חשש שלא יעשוני ע"ז גם בגושן גם ביאור איכא אותו חשש ואם כן במצרים על כרחך ר"ל עיר מצרים שהיא מטרפולין עם כל ארצה זולת גושן והיאור קאמר דאי בגושן אל תקברני פה היה לו לומר דהא בגושן היה ואי ביאור אל תשימני בארון היה לו לומר אלא וודאי ה"ק אל תקברני בעיר מצרים ובכל ארצה שיש בה חשש מה שאין אותה חשש בגושן ולא ביאור ובארון והיא שסופה להיות עפרה כנים דבגושן לא היה כנים מפני שהיו בה ישראל כמו שכתב רש"י בפירוש גבי מכת הברד וה"ה לכל המכות וכ"ש בארון וביאור שלא היו בו כנים ואם היתה כוונת יעקב עכשיו משום חשש ע"ז גם בגושן וגם בארון וביאור היה אותו חשש אם היו קוברין אותו שם היו עושין ממנו המצרים ע"ז אלא ע"כ במאמר אל תקברני אין חשש אלא משום כנים ולכך אמר אח"כ ונשאתני ממצרים כלומר שמא תאמר א"כ תקברני בגושן גם זה לא תעשה אלא ונשאתני ממצרים והאי מצרים ר"ל גושן שהוא מארץ מצרים אשר שם היה וה"ה מכל ח"ל אלא איידי דהזכיר מתחלה במצרים אמר עכשיו נמי ממצרים דהא עכ"פ גושן בארץ מצרים הוא וחשש משום צער גלגול מחילות שאין מתי ח"ל חיין אלא בצער גלגול מחילות לכך אמר לו טוב לי שתשאני באויר העולם משאצטער בגלגול מחילות ואחר כך אמר וקברתני בקבורתם כלומר שמא תאמר אי משום גלגול מחילות א"כ תקברני בגושן או תשימני בארון וביאור ותקחו עצמותי עמכם כשתגאלו ממצרים גם זה אל תעשה כי חשש שמא בין כך ובין כך יעשוני מצרים ע"ז כי גם ביאור חשש ע"ז ע"י ספינות ויוסף לא חשש לזה שלא היה כן נחשב בעיני המצרים א"כ מה היה לו לעשות אבל יעקב חשש וידע יכולתו של יוסף לכך אמר תחלת קבורתי תהיה בקבורת אבותי ולא קבורת עצמותי וזהו וקברתני בקבורת' כלומר תחלת קבורתי תהיה בקבורתם ועכשיו אין מקום לקושיית מה שמקשין ג' טעמים הללו למה דאדרבה כל החששות האפשריות היה יעקב עכשיו מגלה ליוסף כדי שיזרזנו ויזהרנו בצואתו זאת יותר שיוליכנו למקום קברות אבותיו ואם היה לו חששות יותר היה הכל מגלה ליוסף כדי לזרזו ולאמצו ביותר במצותו זאת: