לבוש האורה · ספר שמות · פרק 19 · פסוק 13

רש"י יירה מכאן לנסקלין שהם נדחין למטה כו' פי' אפי' לדורות מדכתיב יסקל יורה לשון עתיד והכי תניא בהדיא בפ' נגמר הדין מניין שאף לדורות כן ת"ל סקול יסקל ופרש"י לשון עתיד ולא כתוב סקול סקל או ירה ירה ע"כ וה"ק הרג"א וז"ל ולא ידעתי להבין זה דודאי לשון עתיד הוא זה לומר כשיעשה מעשה זה יסקל ולא מצי למכתב לשון אחר עכ"ל ושכח הרב צרור את המדינים שהוא צווי והוא מקור ופירושו עליכם לאייב אותם כמו זכור שמור כמו שפרש"י שם ה"נ הכא אי הוי כתיב סקל סקל או ירה ירה הי' פירושו עליכם לסקול אותו ולירה אותם ואפי' אי לא כתיב אלא יסקל או ירה הוי דרשינן כך מדלא כתיב סקול ירה בלשון מקור כמו צרור את המדיני' ולא מריבוי דסקול יסקל וירה יירה דרשינן לה דריבוי דסקל וירה למילי אחריני דרשי לה בפר' נגמר הדין דהיינו להיכא שדחפוהו ולא מת שלא נאמר הואיל ויצא ידי דחייה נפטור אותו ת"ל סקול יסקל מ"מ כו' כמו שביאר הכל יפה הרא"ם ז"ל עיין בדבריו כי כולם ישרים ונכוחים למבין ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית פי' ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם וא"ת אם כן מצינו מודעה רבה לאורייתא שאם יזמין הש"י ישראל לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם יש להם להשיב שקבלום באונס כבר תרצו בגמרא אעפ"כ הדור קבלוהו בימי אחשורוש כדכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר עכ"ל הרא"ם ואע"פ שדברי התלמוד באמת דברים תמוהים הם חדא שאם כן עד ימי אחשורוש למה נענשו בכמה עונשים על עברם את התורה שאין לומר כשקימו וקבלו בימי אחשורוש נתבטלו המודעת למפרע כי מאין להם כח לאותו הדור לבטל המודעת למפרע על כל הדורות שעברו ואפילו אם היה הדור הראשון שבטלו המודעת אחר כמה שנים ודאי לא היו מבטלים אלא שמהיום והלאה תהיה המודעה בטלה וקיבול המצות קיימים אבל שתהיה המודע' בטלה מעיקרה ויחולו כל העונשים למפרע על מה שעברו זה הוא דבר שאין הדעת סובלו דאטו בשופטני עסקינן ואם כן גם גלות בבל הוא שלא כדין יהיה כיון שהיו יכולין לטעון טענת אונס ומודעה רבה וכ"ת מ"מ הם לא טענו חלילה דקודשא בריך הוא יעביד דינא כו' שאם לא היו יודעין אותו הדור מאותו אונס הקב"ה שהוא דיין האמת היה לו להודיע ולטעון בעדם דהא מטעם זה טוענין ליורש ואם היו יודעים האונס ולא היו יודעים לטוענו ודאי בכגון דא פתח פיך לאלם הוא ועוד דהא בקימו וקבלו אין עיקר משמעו אלא שקבלו עליהם קריאת המגילה והיאך משמע שהוא כולל כל התורה כולה והנה דברים אלו אף על פי שהם כבשונו של עולם ואין לאיש כמוני עסק בנסתרות כאלו מכל מקו' אחוה אומד דעתי הקלישה ואומר ראשונה כי מגלות בבל נ"ל שאין כאן קושיא כלל ע"פ מאמרם ז"ל שאמרו דשבעים שנה של גלות בבל לא היה אלא כנגד שבעים שנות שמטות ויובלות שבטלו וכמו שכתב בפי' אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה אשר לא שבת' וגו' ושם פרש"י חשבון הע' שנה דודאי על זה לא שייך מודעה דאטו אם אחד יתן מתנה לחבירו ע"מ שאם יעשה לו דבר כך וכך תהיה מתנתו מתנה ואם לא יעשה יחזיר לו מתנתו והמקבל ימסור מודעה על התנאי אטו תהיה מודעתו מודעה זה ודאי אי אפשר ואם כן ה"נ הש"י נתן להם הארץ ע"מ שישבתו בה שבת לה' שמטות ויובלות והם לא קיימו התנאי א"כ בדין היה לדיין האמת לומר תחזור לי מתנתי כי אין לכם בה חלק ונחלה ואתם תלכו בגולה לשבת בארץ איביכם ושם תהיו בהסתר פנים כי ודאי הכל דין אמת ואין שייך בה שום מודעה ועל שאר העונשים שנענשו קודם הגלות על עברם התורה נ"ל דודאי לא היה להם לטעון שום טענת אונם דודאי קודשא בריך הוא לא עביד דינא בנא דינא וגלוי וידוע לפניו שבעודם במאמר הקדוש ההוא בעת שקיבלו התורה אחר שראו האש הגדול ההוא וכפיית ההר כגיגית עליהם וזה אין ספק שבשעה שהתחיל לדבר עמהם עשרת הדברות כבר חזר ההר למקומו וירד ה' עליו באש והם אמרו אל משה אחר כך דבר אתה עמנו ונשמעה ותרגומו ונקבל א"נ כשכרת משה ברית עם ישראל והשביעם על כך א"נ בהר גריזים ובהר עיבל או בימי יהושע שכרת עמם ברית ודאי בטלו המודעא ומה שאמרו בגמרא שבימי אחשורוש הדור קבלוה דכתוב קימו וקבלו ה"ק כיון שבימי אחשורוש ע"י נס אחר שראו וקימו וקבלו עליהם מצות קריאת המגילה הרי יש לנו גלוי דעת שע"י עשיית הקב"ה נס הדעת נותן שמקבלין המצות כמו שעשו בימי אחשורוש ולא אמרינן שנותנין הודאה על מה שעבר אבל לא יקבלו מצוה לעתיד ה"נ נאמר כשקבלו המצות במתן תורה ע"י הניסים שראו ביציאות מצרים וכמ"ש בפי' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' אעפ"י שיש להם טענות מודעות בכפיית הר כגיגית וראותם האש הגדולה מ"מ כשחזרו אחר כך לקבלה עליהם באמרם דבר אתה עמנו ונשמעה שתרגומו ונקבל א"כ בכריתות הבריתו' השלש שהזכרנו ודאי קבלוהו עליהם ברצון טוב ובביטול כל מודעות כמו שעשו בימי אחשורוש קימו וקבלו ואי לאו קימו וקבלו כו' דאחשורוש היינו אומרים שכל מה שעשו אחרי כן אפי' בכריתת הבריתות היה בעל כרחם מאימת כפיית ההר כגיגית אלא שמקימו וקבלו דאחשורוש יש לנו גילוי דעת למפרע שדרך לקבל מצות ע"י ניסים ברצון טוב ומעכשיו ודאי ראויין היו לכל העונשים שבאו עליהם אחרי כן וזה נ"ל נכון בפשט דברי הגמרא ואשר הרחיב כאן הרג"א פיו בדברים סתומים הם כולם דברים מותרים שאין אנו צריכים להם ואין כאן מקומם: