לבוש האורה · ספר שמות · פרק 19 · פסוק 12

רש"י והגבלת וגו' לאמור הגבול אומר להם השמרו מעלות מכאן ולהלן ואתה תזהירם על כך כתב הרא"ם וז"ל נ"ל שמה שהכריחו לפרש שמלת לאמור דבקה עם הגבול ולא עם משה הוא מפני שלא יתכן בלשון לומר והגבלת את העם סביב שתאמר השמרו כי הגבלת המקומות לחוד והאזהרה לחוד ומה שאמר ואתה הזהירם על כך ששם גם משה באזהרת השמרו כו' ואע"פ שאין בפסוק רמז על אזהרת משה שהרי כל המאמר הזה אינו כי אם על הגבול כו' עכ"ל ותרצו שם ואיני יודע מאי קושיא שאמר שאין בפסוק רמז על אזהרת משה דאם כן למאי הלכתא אמר לו והגבלת לשון נוכח למשה אם לא יאמר כן אלא על הגבול יאמר השמרו וגו' וגבול אתן לעם סביב לאמור השמרו וגו' מבעי ליה אלא כך אמר לו אתה תגביל את העם סביב לאמור כלומר למה שיאמר להם הגבול השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו גם אתה תזהירם על זה כי מפני שמלת לאמור וגו' אינו נופל על והגבלת כמו שכתב הרא"ם הוצרכו לדורשו שמורה על אחר שיאמר כן כאלו כתיב לאמר ר"ל לאותו שיאמר השמרו וגומר גם אתה תגבילם ותזהירם לאותו מאמר ותאמר להם כל הנגע בהר מות ימות וגו' שזה ודאי לא אמר הגבול כי הגבול לא אמר אלא השמרו וגו' עד בקצהו ואל תתמה כי כמו שדרשו במקום אחר מלת לאמור בדברים דרשו כאן לאמור כמו לאמור ור"ל לא תו שיאמר כלומר עם אותו שיאמר כן תאמר גם אתה כן כל הנוגע כו' ומה שאמר הרג"א דילפינן לי' דמדהוצרך הש"י לומר למשה שהגבול יזהיר אותם ש"מ שילמוד משה ק"ו אם הגבול מזהיר אותם כ"ש שיש לו להזהיר אותם על זה אני אומר עליו שעליו אמרו ז"ל אין מזהירין מן הדין כי מה טעם וסברא יש לק"ו הזה אינו אלא דברי חידות בעלמא דמה עניין זה לזה: