רש"י סתמום פלישתים מפני שאמרו תקלה הם לנו עכ"ל. וז"ל הרג"א דא"ל מפני שהיו מקנאין בו כמו הבארות האחרות שחפר דאם כן היה להם ליקח הבארות לעצמן ולא לסתום ומפני שהתרגום הוא טמונון פלשתאי דמשמע שהיו מטמינין אותן לעצמן ואם כן לא סתמום מפני הגייסות הבאות למלחמה רק לעכב לעצמן פירש כי טמונון הוא תרגום של סתמום עכ"ל ודבריו תמוהים מאד שאם כן תולה רש"י עצמו בחגורתו דמנ"ל שלא מפני שהיו מקנאין אותו סתמום שמא אדרבה מפני הקנאה סתמום ולכך תרגום המתרגם טמונון מפני שהיו מטמינים אותם לעצמו מפני הקנאה ומ"ש הכתוב סתמום פלשתים וימלאום עפר ר"ל שסתמו לו הדרך ומלאוהו עפר לשפוך סוללת כדי שלא יוכל יצחק לבא עליהם לשאוב מהם מים לשדותיו. דהא ע"כ צריך אתה לפרש כן לפי דבריו בהבנת פשט התרגום ובלא פי' רש"י שהרי פשט התרגום לפי דבריו משמע שהיו מטמינון לעצמן ואיך יאמר הכתוב סתמום וגו' אלא ע"כ כמו שפירשתי לכך נ"ל דמחוורת' דברי הרא"ם שאמר שאם מפני הקנאה סתמום ויקנאו אותו פלשתים ויסתמו את כל הבארות אשר חפרו וגו' מבעי ליה אבל מה שכתב אחר כך הרא"ם וז"ל ועוד אם סתמום תחלה בעבור שקנאו בו איך הניחוהו לחזור לפותחם כדכתיב וישב יצחק וכו' ויחפור את בארות המים וגו' עד כאן לשונו יש לדקדק גם כן אם מפני התקלה סתמום למה הניחוהו לחזור לפותחם כו' והרא"ם בעצמו תירץ בסמוך בשעה שסתמום היה להם מלחמה ואחר שהשלימו נתנו לו רשות לחזור ולחפור שאין כאן חשש תקלה אבל זה אינו נכון אף על פי שהשלימו יש לחוש לתקלה שמא יחזרו ויבאו גייסות פתאום ולא יהיה להם זמן לסתום ונ"ל דבשלמא שאם מפני התקלה סתמום בעוד שהוא היה דר עמהן במקומן לא היה יכולת בידו למחות בהם כי מצד הדין באו עליו לומר לו הואיל ואתה דר עמנו במקומינו אין לך רשות לעשות לנו תקלה לתת מקום לגייסות כו' ואחר שיצא מהם לא אכפת ליה בתקלתם ולא היה בהם כח למחות בידו כי הוא היה משיב להם מה לי ולתקלתכם ומיחה בהם שלא לסתום כי עצום הוא מהם כמו שאמר לו אבימלך כי עצמת ממנו אבל אם מפני הקנאה סתמום ולא היה יכולת בידו למחות בהם אף על פי שעצם מהם איך הניחוהו אחר כך לפותחם שהרי בענין זה לא היה כח בידו למחות בהם מתחלה אף על פי שעצם מהם ולפי זה גרסינן בסמוך ופלשתים סתמום קודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן. דגרסינן קודם בלא וי"ו ראשונה וה"פ ופלשתים סתמום קודם שנסע יצחק מגרר ור"ל בטענה סתמום מפני התקלה בעוד שהוא דר במקומן א"נ סתמום מיד אחר מיתת אברהם קודם בא יצחק לגרר כמשמעות הפסוק ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ובעוד היות יצחק בגרר הניחם יצחק סתומים מפני זו הטענה אבל לאחר שיצא מגרר חזר וחפרן כי היו גם כן סמוכים לשדותיו ולדירתו בנחל גרר חוץ מן העיר ולא היה בידם כח למחות בידו מפני תקלתו כי מה לו ולתקלתם והוא אינו דר עמהם והוא עצם מהם וגם מן הגייסות לא היה מתיירא אבל הרא"ם גורם וקודם בוי"ו ופי' קודם שנסע יצחק מגרר היתה הסתימה וגם חזרת החפירה היתה קודם שנסע יצחק מגרר ולכך הוצרך לתרץ שאחר שהשלימו עמו הכל הניחוהו לחזור ולחפור שאז לא היה חשש התקלה וגם הוצרך לשבש סדר הפסוקים ולומר דקרא דוישב יצחק ויחפור וגו' דבק עם פסוק סתמום פלשתים וימלאום עפר ואיני יודע מי הכריחו לכל הדוחקים הללו ואי משום מובן הפסוקים שמשמעתן שהיו הבארות בגרר ולאחר שיצא יצחק מגרר למה לו ליצחק הבארות אשר שם זו אינה טענה כי בלי ספק היו הבארות חוץ לעיר סמוך לשדה להשקות מהן השדות ואם כן י"ל שהיו בין העיר ובין הנחל והיו סמוכין לנחל גרר כמו לעיר גרר ויבואו הפסוקים כולם על סדר נכון:
קריאה במקור
לבוש האורה · בראשית · פרק 26 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wrocław, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177