לבוש האורה · בראשית · פרק 9 · פסוק 4

רש"י בנפשו דמו אסר להם אבר מן החי כלומר כל זמן שנפשו בדמו לא תאכל הבשר בנפשו דמו בעוד נפשו בו בשר בנפשו לא תאכלו הרי אבר מן החי ואף בנפשו דמו לא תאכלנו הרי דם מן החי עכ"ל הרא"ם גם הרג"א שבשו הגרסא והגיה ופירשוה יעויין בדבריהם אבל אומר אני שאין צריך לשבש הגירסא ברש"י והתימא מן הרא"ם שהוא עצמו סיים בדיבור הזה שכבר גלה רש"י דעתו שתמיד הוא כותב יישוב דברי המקרא א"כ למה מחק הגירסא האמתית שהיא מתיישבת ליישב פשט המקרא ונ"ל דה"פ שקשה לרש"י פשט לשנא דקרא שאמר בנפש דמו דמשמע שאדם תלוי בנפש כלומר שהנפש הוא משכן הדם ואינו כן שהרי הנפש תלויה בדם שדם הוא משכן הנפש שהנפש שוכנת עליו ואין הדם שוכן על הנפש ואם כן בנפשו בדמו היה לו לומר כלומר בעוד נפשו בדמו לכך אמר בתחלה אסר להם אבר מן החי כו' כלומר וצרכינן לפרש חיבור הכתוב אך בשר כל זמן שנפשו בדמו כלומר כל זמן שעוד הנפש שוכן על הדם שלו לא תאכלו הבשר הפורש ממנו ולפי זה תחסר ב' ממלת בדמו ותתפרש הב' של בנפשו בעוד נפשו ותמשך גם למלת דמו והוי כאילו כתיב בדמו כאילו אמר בשר בעוד נפשו בדמו לא תאכלו ולפי שלא היה צריך הכתוב עכשיו לתלות הנפש בדם שהרי לא בא הכתוב אלא לאסור הבשר בעוד נפשו עמו והיה די לומר בשר בנפשו לא תאכלו ויהיה פי' בנפשו בעוד נפשו בו לכך אמר רש"י אח"כ בנפשו דמו בעוד נפשו בו כלומ' כאלו אמר בעוד נפשו בו ומלת דמו מיותר הוא שאעפ"י שנוכל ליישבו על פי הפשט מ"מ מיותר הוא ואח"כ בא רש"י לפרש ייתורא דדמו למה לי ואמר שכוונת הכתוב לשני לאווין ואמר בשר בנפשו לא תאכלו הרי אבר מן החי ואף דמו לא תאכלו הרי דם מן החי כלומר ויהיה פירושא דקר' על שני אופנים שתתפר' מלת בנפשו לפניו ולאחריו עד"ז אך בשר בעוד נפשו בדמו לא תאכלו הבשר הרי אבר מן החי והשני אך בשר בנפשו כלו' בעוד נפשו בו ר"ל עם הבשר דמו לא תאכלו הרי דם מן החי וליכא למימר להכי לחוד הוא דאתא דא"כ בשר ל"ל אך בנפשו דמו לא תאכלו הל"ל וע"כ הוי פירושו בעוד נפשו בדמו לא תאכלו הדם בשר ל"ל אלא ש"מ תרתי נ"ל: