לבוש האורה · בראשית · פרק 1 · פסוק 14

רש"י מיום הראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע כו' הרא"ם פי' שזהו אליבא דחכמים דאמרי אור שנברא ביום ראשון הן הן המאורות כו' אבל מה שפי' רש"י לעיל גבי ויבדל אלקים כו' שגנזו לצדיקים כו' הוא אליבא דרבי יעקב כו' ובאמת רחוק הוא מן הדעת שיפרש רש"י בפרש' אחת ובעניין אחד שני פירושים סותרים זה את זה ואליבא דתרי מן דאמרים וכאשר שאג עליו האריה שי' והנה גם הרב האריה הסכים שהפירש הזה הוא אליבא דחכמים ודחק עצמו להשוות דעת החכמים בעניין גניזת האור וחלק דבר שאינו מקבל חלוקה שהרי האור הראשון אינו גשם והיאך יקבל החלוקה שכתוב שגנז מקצתו עיין בספרו ומה שכתוב הבהיר כי שביעית האור נשאר כו' דמשמע גם כן שהוא זכר המקבל חלוקה ואפילו לשבעה חלקים אינו מזה העניין כי הוא דבר שיש בו סוד ליודעי חן ואין כאן מקומו אבל לי נראה שדעת רש"י הוא ממש כדעת רבי יעקב וכמו שהחליט לשונו שם ואמר אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה כו' משמע שמוכרח הוא לומר כן לפי פשוטו ואין לו פירש אחר מפני שהלשון דוחקו ואם היה דעת רש"י בכאן לפרש אליבא דחכמים היה לו להתחיל כאן גבי יהי מאורות כזה הלשון אור שנברא ביום ראשון הן הן המאורות שנתלה ביום הרביעי כאשר הוא לשון החכמים שם כי כן דרכו של רש"י להביא בפירושו לשון רבותינו זכרונם לברכה ועוד שהרי כתב רש"י להבדיל בין היום ובין הלילה משנגנז האור הראשון אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים זה ביום וזה בלילה עכ"ל משמע בפי' ששני מיני אורות היו הראשון והאחרון ולא כפי' הרג"א שחלק אור הראשון לשני חלקים לכך נ"ל שמה שאמר רש"י כאן מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהן כו' אין כוונתו לומר באמרו מיום ראשון נבראו על האור שנברא ביום ראשון שנאמר בו ויאמר אלקים יהי אור דוודאי ס"ל אותו האור היא שנגנז ולא זהו שנתלה ברקיע ביום ד' אלא ה"פ שקשה לרש"י על לשון יהי מאורות ברקיע השמים דמשמע שאין הציווי כאן על ההוייה רק על ההתלות ברקיע דאל"כ יהי מאורות ויהיו ברקיע השמים היה לו לומר וא"כ משמע שהווייתן היה קודם לכן וק' לרש"י ואימתי היתה ומשני ואומר מיום ראשון נבראו כו' ואין כוונתו על מאמר יהי אור שנאמר ביום ראשון אלא על מלת את השמים שנאמר ביום ראשון סמך דמשמע לרבות תולדותיהם כמו שסיים רש"י בדבריו אלה ולפי פירושם יקשה מה היה צורך לרש"י לסיים כאן בדבריו אלה וכן כל תולדות שמים וארץ כו' מה עניין זה לכאן אם היתה תחלת כוונתו על המאמר יהי אור שנ' ביום ראשון אבל לפי דרכינו הכל עניין אחד הוא ואין לנו צורך לדחוק ולחלק האור הראשון ולומר שמקצתו נגנז כמו שכתב האריה שי' שהרי אינו גשם והיאך יקבל החלוקה אבל וודאי דעת רש"י הוא דשני ענייני' הם האור הראשון והמאורות האלה. והמאורות האלה נרמזים ונתרבו במלת את השמים ולא נכללו במאמר יהי אור כך נ"ל דעת רש"י בלי גמגום.

רש"י אבל בז' ימי בראשית שמשו האור והחשך הראשונים זה ביום וזה בלילה עכ"ל ואעפ"י שאלו המאורות האחרונים נתלו ברקיע ביום ד' ונתגלגלו סביב העולם מ"מ לא היו מאירין לעולם עד שנגנזו הראשונים כי אורם לא היה מאיר לעולם מחמת האור וחושך הראשון ע"ד שרגא בטיהרא מאי אהני והא דקאמר האור והחושך הראשונים כו' אעפ"י שעכשיו אין נקרא חושך אלא העדר האור נ"ל שהחשך הראשון היה דבר שישבו ממש ולא היה מאיר כעניין הלבנה של עכשיו אלא היה אורו מאיר ומזהיר יותר עד שאור הלבנה של עכשיו לא היה ניכר בפני אותו האור ומה שקרא אותו חשך כנגד גודל האור הראשון שהיה אורו רב מאד קרא את זה חשך אעפ"י שהיה מאיר יותר מאד מן הלבנה וע"ד שאמר הכתוב וחפרה הלבנה ובושה החמה לפיכך אמר אע"פ שתלו ברקיע לא היה אורה מאיר בעולם אבל אחר שנגנזו ונסתלקו האור והחשך הראשונים אז ממילא היה אור החמה והלבנה של עכשיו מאירין לעולם ממקום שהיה שם נ"ל: