לבוש האורה · בראשית · פרק 25 · פסוק 22

רש"י עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת ד"א מתרוצצים זה עם זה ומריבין בנחלת שני עולמות עכ"ל: לשון הרג"א על עשו מפרכ' לצאת וא"ת לפי' שהיה עשו מפרכ' לצאת והלא אין יצר הרע באדם אלא מעת שנולד שנא' לפתח חטאת רובץ ולקמן פרש"י מן המעיים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו ולא בעודם בבטן עכ"ל וז"ל על מריבים בנחלת שני עולמות יש מקשין למה היה עתה מריבים בתוך הבטן בשני עולמות שאם אחד ינצח וכי השני יקח ממנו את העולם בבטן ועוד עולם הבא אשר יחפוץ ויבחר בו השם הוא הקדוש ויקרב אותו לו עכ"ל והביאו לזה מפני שהוא הבין לשון מריבין בנחלת שני עולמות שהיו מריבין זה עם זה ממש שכל אחד אמר לחבירו אני אנחל כל השני עולמות ואתה לא תנחל כלום ומתוך כך באו לידי הכאה ורציצה ממש ומפני אלו הקושיות סבב פני הדברים לעניינים עמוקים טבעיים אשר לפי דעתי אין כאן מקומם ואמר על הקושי' הראשונה וז"ל ונראה דהיינו דווקא שאין האדם חוטא ביצר הרע להיות מתאוה לחטוא קודם שנולד שאין יצר הרע בא אלא אחר הלידה אבל כאן מה שעשה עשו לא בשביל יצרו אלא מפני שהיה עשו רוצה לצאת לשוב אל מינו וטבעו שכל דבר מתעורר אל טבעו וכן יעקב כו' עכ"ל ובאמת תמהתי ונפלאתי מאד על דברי הרב הזה הפלא ופלא שאם כדבריו היה עשו מתאוה לע"ז בטבעו בלא יצר הרע וכן יעקב בהפך ממנו בלא יצר טוב אלא בטבע חלילה שא"כ רשעותם של בני אדם וצדקתם יבא להם בטבע וא"כ שכר ועונש למה מאחר שכל אחד הוטבע כן בבטן אמו זה לצדקו וזה לרשעו ודוחק לומר שבצדקת ורשעת יעקב ועשו היו משונים משאר הצדיקים והרשעים גם על הקושיא שנייה על הבנתו שהבין דברי רש"י לפי כוונתו במריבה יש לתמוה איך שייך לומר שכל אחד יאמר לאחיו אני אנחול שתי עולמות ואתה לא תנחל כלום וכי כל אחד יחשוב שלו לבדו נבראו כל העולמות ואין לאחר אתו היד ה' תקצר לתת לכל צדיק וצדיק מדור לפי צדקו ולכל רשע ורשע לפי רשעתו מדורו ועולמות אין מספר לפי צדקתו ורשעתו ואפילו יהיו צדיקים הרבה אין מספר ולמה יאמר אחד לחבירו אתה לא תנחל כלום ועוד שאף אם הוא לא ינחל הלא כמה צדיקים שהיו לפניהם ולאחריהם והם וודאי ינחלו חלקם. לכך אני אומר שכל הדברים כפשוטן הם וכל אחד היו שני יצריו עמו בבטן אמו ובחר במחשבתו זה בורר הטוב וזה בורר הרע שגם בחירתם היה עמהם וכל אחד היה בו שכל ודעת לבחור לו הטוב והרע ונשארו השכר והעונש במקומן ובחרו להם כל אחד חלקו כמו שעשו אח"כ אחר שיצאו לעולם הזה זה הטוב וזה הרע בעודם בבטן ואשתמיטתיה להרב הזה מה שאמרו ז"ל פ"ג דנידה דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו כו' עד ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר כו' עד וכשיצא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רובץ הרי שבעודנו בבטן לומד כל התורה כולה וכיון שיכול ללומדה ודאי יש לו שכל ג"כ לבחור בטוב ולמאוס ברע ע"י היצר הטוב שבו וממילא ג"כ איפכא ועל כיוצא בזה אני אומר נאמר נזיר אלקים מבטן דגבי שמשון וכן בבטן ידעתיך דירמיה והכוונה שהם בעודם בבטן כשלמדו כל התורה היה להם הבחירה לבחור כל אחד הטוב בעיניו בחר זה בנזירות וזה במעשי' הראוים לנביא וה"נ יעקב ועשו כשלמדו התורה בבטן אמם בחר יעקב בתורה ולכך כשעברה בבתי כנסיות ומדרשות היה יעקב מפרכס לצאת לקיים מחשבתו ובחירתו וכן עשו לפני בתי ע"ז והכל במחשבתם ובכח יצרם שהיה להם בעודן בבטן זה טוב וזה רע אלא שאח"כ בשעת הלידה סטר להם המלאך על פיהם ושכחו מחשבתם הראשונה ובא להם היצר הרע המעשיי המסית האדם לעשות המעשים הרעים ועל זה נאמר לפתח חטאת רובץ אבל קודם לכן היה להם היצר המחשבי ומה שהביא לו הרב לראייה לדבריו ממה שפרש"י גבי ממעייך יפרדו מן המעיים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו ודקדק הרב ולא בעודם בבטן התמיהני עליו מאד שלא דקדק בדברי רש"י אדרבה דברי רש"י הם סותרו כי אם היה מפרש רש"י כשיצאו מן המעיים יהיו נפרדין זה לרשעו וזה לתומו הוה משמע כדבריו כשיצאו ולא בעודם בבטן אבל לשון רש"י הוא עושה מלת יפרדו בינוני ואמר מן המעיים הם נפרדים משמע אדרבה בעודם במעיים הם נפרדים זה לתומו וזה לרשעו וכמו שכתבתי וכן פירש הרא"ם דברי רש"י ועוד אפילו לפי דבריו כמו שהבין הוא אין ראייה לדבריו כי מה שיש לדקדק מדברי רש"י מיציאתם מן המעיים ולא קודם לכן ה"פ מן המעיים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו כלומר מן המעיים יתפרדו במעשים אבל קודם לכן בבטן היו נפרדים במחשבה ומעתה גם הד"א שפרש"י שהיו מריבים בנחלת שני עולמות לא קשיא כלום שאין הכוונה מריבין שזה אמר אני אנחל כל העולמות ואתה לא תנחל כלום וכן השני כי וודאי לא היו מריבין על זה בעבור הנחלה בעודם בבטן אבל מריבים ר"ל אחר שלמדו התורה מן המלאך והיו נושאין ונותנין זה עם זה במה יבחרו שינחלו שני העולמות זה יאמר במעשים הטובים כפי מחשבתו וזה יאמר כפי מחשבת רשעתו שהרי גם הרשעים נותנים פני הראות למעשיהם ויאמרו לא פעלנו און ושלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וזהו לשון מריבין ע"ד כי ידברו את אויבים בשער שר"ל נושאים ונותנין בתורה ולפי שהנושאים ונותנין בתורה דרכם להתנועע כן הם בבטן בעת המשא והמתן היו מתנועעים וזו היא הרציצה שבקרבה ונ"ל דהכי דייק לישניה דרש"י וכן הוא בב"ר שאמר שהיו מתרוצצין ומריבין כו' כלומר שהיו מתרוצצים ומה היא הרציצה שהיו מריבין כו' ר"ל נושאין ונותנין כו' כי כן הדרך שמתנועעים תחלה כשרוצין לישא וליתן בדבר מה אבל לפי מה שהבין הוא הפירש שהוא ריב ממש היה לו לומר שהיו מריבין ומתרוצצים כו' שכן דרך המריבין מריבין תחלה ואח"כ יבואו לידי הכאה ורציצה וזה נ"ל ברור ולא הוצרכו חז"ל להראות כאן הפלגת חכמת הטבעיות כמו שאמר הר' הג"א: