לבוש האורה · ספר ויקרא · פרק 26 · פסוק 17

רש"י ונסתם מפני אימה ואין רודף אתכם מבלי כח ע"כ פי' מבלי כח מפני שיודע האויב שאין כח בכם לכך לא ירדוף אחריכם וה"פ דקרא כבר ידעת שפרש"י גבי ונגפתם לפני אויביכם ובעלי דבביכון מקיפין אתכם מבחוץ שפירושו שהאויב יצור את העיר ותבא העיר במצור שרוצה האויב לכבוש אותה ואח"כ אמר רדו בכם שונאיכם ופרש"י שהשונאים גם הם ישראלים שהם מכם ובכם בתוך העיר ומחפשים אחר מטמוניות שלכם לגזול אותם מכם ועכשיו יאמר הפסוק ונסתם מפני אימה ואינו רצה לומר שהניסה תהיה מפני האויב שבחוץ רק מפני השונאים שמבפנים הבאים לחפש המטמוניות שלכם לקחת אותם שהם אינם מבקשים להרוג אתכם רק לקחת המטמוניות אבל אם יראו אתכם אותם השונאים שאתם תרצו לעמוד כנגדם שלא להניח אותם לקחת המטמוניות ודאי יעמדו עליכם ויהרגו אתכם ואתם מתוך כך יפול פחדם ואמתם עליכם שתפחדו שמא פתאום יבאו עליכם לקחת המטמוניות ויחשדו אתכם שאתם רוצים לעמוד כנגדם ויבאו פתאום עליכם ויהרגו אתכם כדי לקחת המטמוניות ומתוך אותה האימה תנוסו מן העיר וזהו מה שפרש"י ונסתם מפני אימה פי' מפני אימת השונאים שבעיר ואח"כ יאמר הכתוב ואין רודף אתכם על האויב המקיף אתכם מבחוץ הוא לא ירדוף אחריכם מבלי כח ר"ל מפני שיודע שאין בכם כח והכוונה לפי שדרך הלוחמים ועושין מצור בפני עיר אחת מאין יוצא ובא כרי לכבוש העיר לפעמים העם הסגור בתוך העיר נופלים פתאום חוץ לעיר ומראים עצמם כנסים אבל כוונתם שהם באים לערוך מלחמה עם אנשי המצור שבחוץ ויעשו זה דרך תחבולה לנוס ולרוץ מהרה רחוק מן העיר כדי שירדפו אחריהם אנשי המצור להרוג אותם ואז יבא גם העם הנשאר בעיר לרדוף אחריהם ואותם שנפלו חוץ לעיר בתחלה גם הם יחזרו פניהם ויהיו אנשי המצור בתוך שתהיה להם המלחמה מלפנים ומאחור ומתוך יראת אותה התחבולה מתחזקים אנשי המצור לערוך מלחמה חזקה עם הנסים מתחלה לרדוף אחריהם ולהרוג אותם לכך יאמר הכתוב כאן בדרך תוכחת הקללה שאתם תנוסו מן העיר פתאום מאימת השונאים שבעיר והאויב המקיף אתכם במצור מבחוץ אע"פ שאינו יודע שמאימת השונאים אתם בורחים לא ירדוף אחריכם להרוג אתכם כי לא יירא מכם מן התחבולה פן תערכו עמו מלחמה מאחור כי בטוח הוא מזה מפני שיודע בכם שאתם הנסי' וגם אותם הנשארים בתוך העיר אין בכם כח לערוך מלחמה עמהם וזהו שפרש"י מבלי כח ואדרבה האויב יניח לנוס אתכם מן העיר כדי שתתרוקן העיר ולא ישאר בה עם רב ואז תהיה לו נוח יותר לכבוש אותה בלי טורח ואין לפרש ואין רודף אתכם על השונאים שמבפנים שהם אינם מעלין על דעתן לרדוף שאין מבקשים רק הממון שבמטמוניות גם אין לפרש הניסה מפני אימת האויבים שמבחוץ חדא שאין קללה זו שהיא מנוסת חרב עכשיו מאלו השבע רק לקמן גבי ואם באלה לא תוסרו לי וגו' כתיב והבאתי עליכם חרב וכאן אין הצרים מבקשין הריגת חרב רק כבישת העיר לדור בתוכה והעם אשר שם יפנו להם מקום באשר יפנו אפי' חיים ועוד שאין לשון ניסה נופלת אלא על מי שהאויב הוא סמוך לו ומבקש להורגו והוא בורח ונס מפניו אבל כאן הא אין האויב בתוך העיר ששייך לומר שנסו מפניו אדרבה נאסף אל העיר מפניו שייך לומר כמו שאמר לקמן ונאספתם אל עריכם אבל השונאים הם בתוך העיר והם נסים מפניהם מפני האימה כמו שכתבתי ועוד אם תפרש הניסה הזו מפני האויב שבחוץ ה"ל ניסה זו מנוסת חרב ואין רודף יהיא הקללה האחרונה הנאמרת לקמן אחרי כל הקללות בחורבן הארץ בימי השמה דכתיב שם ורדף אותם קול עלה נדף ונסו מנוסת חרב וגו' אבל כאן אין ניסה זו מניסת חרב כמו שאמרתי נ"ל: