לבוש האורה · ספר שמות · פרק 6 · פסוק 2

רש"י וידבר אלקים וגו' דבר אתו משפט כו' כתב הרא"ם שאין אלקים בכל מקום אלא דיין עכ"ל והאריך שם מאד בדבר זה למה כתב זה רש"י כאן יותר מכמה אלקים הכתובים בתורה גם הרג"א האריך מאד כאן ואיני יודע מי הכריחם להאריך שלא לצורך וליכנס בכל זה כי משמע מדבריהם שאין דעת רש"י לפרש כאן אלא מלת אלקים שכתב כאן או מלת וידבר אבל אני אומר שאין זה כוונת רש"י כי נ"ל שק' לרש"י על הפסוק וידבר אלקים אל משה מה דבר אתו שהרי לא כתיב אחריו כלום ואין לומר זהו הדבור מה שכתב אחריו ויאמר אליו אני ה' וגו' דא"כ וידבר אלקים אל משה לאמר אני ה' היה לו לומר אלא ע"כ האי וידבר וגו' ענין בפני עצמו הוא ויאמר אליו אני ה' עניין אחר הוא וכמו שפרש"י בהדיא בתחלת פרשת אחרי מות שכתב גם כן כמו כאן וידבר ה' וגו' ואחר כך ויאמר ה' וגו' ששם מקשה ג"כ כמו בכאן שהיה לו לומר וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' לאמר דבר אל אהרן אחיך וגו' הכא נמי מקשה כאן כן ושם פירשו לפי עניינו משל לשני רופאים כו' כלומר ושני עניינים הם כמו שיתבאר שם בע"ה וכן כאן פירושו גם כן לפי עניינו דשני עניינים הם ואמר כי אין וידבר אלקים אל משה שבכאן הוא כולו נושא המאמר כמו בשאר מקומות אלא מלת וידבר שבכאן הוא לבדו נושא המאמר ואלקים אל משה הוא נשוא המאמר וקאי הכל על הפסוק שלפניו בסיום פרש' שמות דכתיב ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו' וה"פ וידבר ר"ל אותו ה' האמור למעלה שדבר אתו דבר אתו גם כן משפט שזה פי' אלקים אל משה כאלו אמר וידבר אותו המדבר עמו שהוזכר למעלה שהוא ה' דבר המשפט אל משה כלומר התווכח עמו בדין על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות כו' כי כן מלת משפט יאמר על ג' דברים יאמר על הטענות ועל הפסק דין ועל תשלום הגמול כמו שפי' רש"י בפרשת ואתה תצוה גבי חשן ואח"כ אמר ומה הוא הויכוח והטענה שטען עמו ויאמר אליו אני ה' וגו' וכמו שפי' רש"י כל הפרשה על זה הויכוח כו' אבל לא ירד רש"י ז"ל לפרש כאן מלת אלקים או מלת וידבר שאם כן למה פירשו כאן יותר מבכל מקום שהוזכר כבר אלא דעת רש"י הוא כי גם אם היה כתוב כאן וידבר ה' אל משה וגו' או ויאמר ה' אל משה ויאמר אליו אני ה' וגו' גם כן היינו צריכין לפרש כן כיון שחזר לומר ויאמר אליו וגו' אלא שהפסוק כתב לשון הצודק הנופל על העניין שצריך כאן שהוא אלהים שפירושו כן לפעמים הויכוח שעל ידי הדיין לפעמים חיתוך הדין כמו מלת משפע וכן שם בפרשת אחרי מות גם כן הוא המשפט שמתוך קושיא זו שאמרנו יאמר רש"י שם שאין פסוק וידבר ה' אל משה וגו' עד וימותו הוא כולו נושא המאמר ומויאמר ה' אל משה אל יבא בכל עת וגו' הוא נשוא המאמר אלא שכל אחד ענין בפני עצמו הוא ומשל לשני רופאים כו' וכמו שיתבאר שם בעה"י באריכות וכן כתב הרא"ם בדיבור שאחר זה המתחיל על שהקשה לדבר ולומר כו' דוידבר אלקים אל משה ומאמר ויאמר אליו אני ה' שני עניינים הם אלא שפירשו באופן אחר ואשר כתב פה הרג"א ואמר שהרא"ם ס"ל שכל המקרא הזה וידבר אלקים אל משה עד אני ה' כולו הוא עניין אחד ומוארא אל אברהם וגו' הוא מלתא אחריתי לא דק בדברי הרא"ם שבהדיא כתב הרא"ם דויאמר אליו אני ה' הוא מלתא אחריתי כמו שכתבתי:

בא"ד על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות הקשה הרא"ם וז"ל משמע שהוא סובר שזאת הפרשה היא תשובה לעניין של מעלה שאמר משה למה הרעות ואם כן מהו זה שכתב בסוף דבריו ורבותינו דרשוהו לעניין של מעלה שאמר משה למה הרעות דמשמע שאין זה סברתו ועוד שמכלל דבריו בפי' הפרשה הזאת נראה שהוא סובר שבפרשה הזאת היא תשובה על למה זה שלחתני ולא על למה הרעות עכ"ל ועוד הקשה וז"ל תימא דמהכא משמע דלמה זה שלחתני הוא שאלה ששאל לו לאיזה צורך שלחתני אחר שמאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ולפיכך השיב לו לא לחינם שלחתיך כי אם לקיים כו' וזה סותר מה שפי' למעלה שהוא לשון קבילה שאמר קובל אני על ששלחתני בשליחות זה שיש בו תקלה שבזה לא יפול לומר לא לחנם שלחתיך מפני שנראה שמשה אמר לו למה זה שלחתני בחנם שלא לצורך ומשה לא אמר לו אלא למה זה שלחתני בשליחות כזה שבא תקלה על ידי גם לא יפול עליו כדי לקיים דברי לאבות כי עדיין הקבילה במקומה עומדת שהרי משה יודע היה שסופו להצילם כמו שאמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה רק שאשלח ידי והכתי אותו בכל נפלאותי ועם כל זה היה קובל מאחר שכוונתך היתה להרע להם על ידי שליחותי למה זה שלחתני בשליחות שתצא תקלה על ידי כי מאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה עכ"ל ואני אומר שאם נרד לעיין בעומק דברי רש"י ז"ל אין כאן מקום לכל הקושיות הללו כי נ"ל מה שאמר רש"י דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה ויאמר אליו אני ה' נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני ולא לחנם שלחתיך כו' כל זה אינו תשובה אלא למה שאמר משה למה הרעות לא לקבילה שקבל משה למה זה שלחתני אחר שבא תקלה על ידי וה"פ לפי דעת רש"י שמה שאמר משה למה הרעות הכי אמר ליה משה להקב"ה אחר שאני רואה שעל ידי השליחות ששלחת אותי היה הסיבה שהרע לעם הזה לא היה לך לשלוח כלל שום בן אדם לא אותי ולא איש אחר כי אעפ"י שידעתי שוודאי כוונתך הוא לגאול אותם כמו שאמרת וארד להצילו מיד מצרים וגו' היה לך לנגע את פרעה על ידי נגעים באופן שיבין שבאו לו אלו הנגעים בעבור שישלח את ישראל מארצו כמו שעשית לו במעשה שרה שעל ידי הנגעים שהבאתה עליו הבין שבעבור שרה היו או היה לך לשלוח אליו מלאך אלקים בחלום הלילה כמו שעשית גבי אבימלך ויאמר לו המלאך שלח את עמי ויעבדוני ואם היה מקשה את לבו היית יכול להכות אותו כל המכות שתרצה ואז לא היה לו מקום ופתחון פה להרע לישראל בשביל זה שהרי היה רואה שכל זה היה בלא ידיעתם ואם היית צריך אחר כך למנהיג שיוצא אותם להנהיגם גם במדבר היה לך למנות אחד עליהם אחר שיתרצה פרעה לשלוח אותם אבל ע"י השליחות של בשר ודם כמוני יש לו מקום לטעות ולומר שאין זה השליחות ממך אלא מישראל מחמת שנרפים הם והם השולחים אנשים מעצמם וע"י זה יש לו מקום לומר נרפים אתם נרפים כו' ויש לו פתחון פה לומר תבן לא ינתן לכם ותוכן לבנים תתנו וגו' ולהרע להם בכל מיני הרעות וכל זה כלל משה במה שאמר למה הרעות לעם הזה ר"ל ע"י השליחות של בשר ודם הרעות ומה שאמר אח"כ למה זה שלחתני אינו אלא דרך קבילה בעלמא כלומר ואת"ל שרצונך על כל פנים לשלוח בן אדם קובל אני ששלחת אותי הואיל ובא תקלה על ידי ועכשיו בתשובה לפי האופן שאמרנו על מה שאמר למה הרעות ועשה עצמו כמו יועץ דבר אתו קשות ואמר לו אני ה' נאמן לשלם שכר כו' ולא לחנם שלחתיך ר"ל לא לחנם שלחתי בשר ודם כמותך ולא רציתי לשלוח נגעים או מלאך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות כו' ואעפ"י שהקבילה שלך במקומה עומדת לא אכפת לי מטעם שמפרש ואזיל כל הפרשה עד לבסוף שאמר כי בברית בין הבתרים אמרתי לו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי והכוונה הואיל ואמרתי שגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי כלומר שגם כל אותה האומה המעבידין בהם אייסר אותם בנגעים לא היה יכול להיות השליחות ע"י נגעים או ע"י מלאך לפרעה לבדו שאז אם היה מקשה את לבו לא היה הדין נותן לייסר ולהכות כל הגוי רק את פרעה לבדו לא כל הגוי כי הם לא ידעו ויהיו נספים בלא משפט כי לא היו מחוייבים להאמין לפרעה מה שאמר להם שבאו עליו נגעים או שנשלח לו מלאך שישלח את ישראל ובדין היו מקשין לבם ואין זה סברא לומר שינגע כל העם מקצה או לשלוח מלאכים לכולם להודיעם שישלחו ואם לא ישלחו יבא עליהם מכות זה אינו סברא אבל ע"י שליחות אנשים בשר ודם כמותך שהם יראו אתכם יוצאים ונכנסים בהיכל המלך ותדברו עמו בפני כל שריו וחכמיו ויועציו לשלח את ישראל ואין ספק שדבר זה יתפרסם לכל העם ואם אז יראו שהמלך יקשה את לבו ולא ישלח אותם והם לא ימחו בידו יתחייבו הם כמו שנתחייבו אנשי שכם שלא מיחו בידו לקחת את דינה וכ"ש אם אחר כך גם הם יעבידו בהם בפרך אפי' פעם אחת וודאי כולם יהיו חייבים כלייה ואוכל לקיים בכולם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וכל מה שמכאן עד דן אנכי ולא עד בכלל אינו טעם לשליחות בשר ודם אלא לסתם שליחות ואפי' היו נגעים או מלאך ומ"ש אחר כך לכן אמור לבני ישראל וגו' הוא טעם לשליחות בשר ודם ולא קאי אלא על ואזכור את בריתי שפירושו בריתי בין הבתרים שהוזכר באותו ברית וגם את הגוי וגו' כמו שכתבתי והרי לא תהיה כל הפרשה אלא תשובה למאמר למה הרעות וגו' ויתורצו השתי קושיות אחרונות והקבילה תהיה במקומה עומדת ולא חש לו להשיב עליה אלא שלפי זה אין כאן תשובה אלא למה שנמשך וכלל במאמר למה הרעות שהוא למה שהיה מתרעם על אופן השליחות כאלו היה יועצו של מלך לא על ההרעה בעצמה ועל ההרעה בעצמה לא היה מתרעם מפני שטבעי העניין כן נותן גבי כל מלך עריץ כזה כשמקניטין אותו שגם הוא עושה להכעיס ולהקניט כל מה שיוכל ושיעשה להם נס להצילם לא היה חושש משה רק היה מתרעם על תחלת תחבולת השליחות אבל רבותינו ז"ל אמרו שלא חשש משה לתחבולת השליחות רק היה מתרעם שהיה לו לעשות להם נס להצילם אף על פי שטבע העניין כן נותן וזהו נקרא הרהור אחר מדותיו לכך אמר רש"י אחר כך ורבותינו דרשוהו לעניין של מעלה שאמר משה למה הרעות כו' כלומר אבל רבותינו לא דרשוהו למה שנמשך מן למה הרעות וגו' שהוא דרך עצה בעלמא אלא על מאמר של למה הרעות בעצמו שהוא לשון הרהור שמהרהר אחר מדותיו ית' כמו שאמר אחר כך בפי' והצל לא הצלת ואמר לו חבל על דאבדין כו':

בא"ד כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים כתב הרג"א וז"ל הוסיף הראשונים שזהו עיקר הנאמנות שהוא מקיים את דבריו מה שדיבר לאבות הראשונים בימים הקדמוני' והוא מקיים לבניהם אחריהם עכ"ל ונראה מדבריו שכתב זה ליסוד לבנות עליו מה שכתב אחר כך על מה שאמר רש"י בסמוך וארא אל האבות באל שדי וז"ל הוצרך להוסיף אל האבות לומר כי וארא מחובר למעלה שכתב אני ה' נאמן לשלם שכר טוב לקיים דברי לאבות הראשוני' וארא אל האבות אל אברהם וגו' ור"ל אני ה' נאמן לקיים הבטחה לאבות הראשונים וארא אל אותן האבות כו' עד והנה להכרח גדול הוצרך רש"י להוסיף האבות לעשות דיבור אחד והרא"ם פירוש פירש משובש ללא צורך עכ"ל ואני אומר כי בנפילת היסוד יפול הבניין כי מה שכתב שזהו עיקר הנאמנות מהשמקיים לבנים מה שהבטיח לאבות הראשונים אין לו טעם כי כיון ששמו ה' מפני שהוא נאמן כו' לגבי דידיה ית' אין חילוק בין הבטחת האבות להבטחת הבנים וזה מבואר ועוד לפי דבריו העיקר חסר בדברי רש"י גבי וארא אל האבות שהרי עיקר כוונתו לפי דבריו האבות הראשונים שאמר למעלה וא"כ למה חסר רש"י מלת הראשונים גבי וארא אל האבות אל האבות הראשונים מבעי ליה ועוד לא תיקן הרג"א כלום מה שמקשין על רש"י שהיה לו לעשות דבור מיוחד אל אברהם יצחק ויעקב האבות ולדבריו כ"ש שיקשה זה שהיה לו לרש"י לומר וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב הם האבות הראשונים ואם כן אתה רואה שהוא רוצה לשבש דברי הרא"ם ז"ל האמתיים בדברים שאינם נכונים על כן אני אומר כי ודאי דברי הרא"ם האחרונים והם מה שאמר שהרב רצה לקצר הלשון ואמר במקום וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וארא אל האבות וכוונתו בזה אינו רק לפרש מלת וארא כו' עכ"ל הם דברים כנים ואמתיים ופשיטא שדעת רש"י כן היה וכל המפרש בעניין אחר הרי הוא משבש ומהפך דברי אלקים חיים: