לבוש האורה · בראשית · פרק 12 · פסוק 2

רש"י אל הארץ אשר אראך לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור כיוצא בו כו' ע"כ: העול' מדקדקין בדברי רש"י שהוא נותן שני טעמים לדבר חדא כדי לחבבה בעיניו ועוד כדי לתת לו שכר על כל דיבור כו' ושואלין מאין לו לרש"י ז"ל שני הטעמים הללו למה לו בחדא סגי והנה דברי הרא"ם שכתב על פירש זה נ"ל דחוקים הם מאוד שכתב פי' לחבבה בעיניו כדי לחבב ארצו שיצא משם בעיניו ויצטער בעזיבתו ויקבל שכר על עזיבת ארצו וילך לארץ אחרת וכן גבי קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת פירש לחבב בנו בעיניו ויצטער על זביחתו ויקבל שכר יותר דלפום צערא אגרא זהו תוכן דבריו והאריך בהם אבל דברי רש"י גם לשון הב"ר אינו משמע כן שהרי רש"י כתב כדי לחבבה בעיניו משמע כדי לחבב את הארץ שנותן לו בעיניו גם דברי הב"ר ולשונו הוא כדי לחבב המצוה בעיניו וליתן לו שכר כו' ולשון לחבב המצוה משמע המצוה שמצוה עליו לדור בארץ כנען אותה המצוה יחבב בעיניו לא היציאה מארצו כמו גבי את בנך וגו' צריכינן למימר לחבב מצות העקידה בעיניו ותדע שהרי וודאי בנו כבר חביב לו ומה צריך לחבבו עליו ועוד לקמן גבי קח את בנך וגומר פירש רש"י בהדיא לחבב עליו את המצוה ולא אמר בנו לכך נ"ל שדברי הרא"ם ז"ל הם דחוקים בדיבור זה גם עירב ובלבל דברי רש"י מאד עיין שם והרג"א גם הוא נכנס ליישב דברי רש"י אבל נ"ל שגם הוא לא דיבר נכונה חדא שכתוב כאשר אין מגלה לו מיד הדבר חביב עליו מפני שהוא מצטער אחר המצוה שלא ידע כו' ע"כ וזה לא שייך לומר כאן גבי לך לך מארצך וגומר שהרי מיד כשנאמר לו לך מארצך וגומר ידע המצוה שהוא לצאת מארצו וגומר ועוד כתב אחר כן וז"ל וכן על אחד ההרים אשר אומר אליך לא גלה לו מיד כדי שלא ידע המצוה ויצטער עליה עכ"ל. וזה ג"כ אינו נכון שהרי קודם שאמרלו על אחד ההרים כבר אמר לו והעלהו לעולה שהיא עיקר המצוה אלא שלא ידע עדיין באיזה מקום ומה לו להצטער לדעת באיזה מקום יעלהו. גם מה שאמר שפירש לתת לו שכר ר"ל שיקבל דבריו באהבה אינו נכון מה שייך אריכות דברים לעניין לקבלם באהבה שמא יצטער ולא יקבלם באהבה ועוד מאי קיבול אהבה שייך לומר באריכות דברים מה הוא הדבר שיקבל באהבה קודם שידע המצוה לכך נ"ל שדברי שניהם בכלל דחוקים מאד ואני אין אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה רק אקדים להציע לפניך לשון ב"ר ולפרש כאשר לדעתי הם לא נתנו לבם לזה ואחר כך יבאו דברי רש"י ברורים ופשוטים ונכונים וז"ל ב"ר אמר רבי יוחנן מארצך זו איפרכיאה שלך וממולדתך זו שכונתך ומבית אביך זו בית אביך אל הארץ אשר אראך למה לא גילה לו מיד כדי לחבב המצוה בעיניו וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור ועל כל פסיעה ופסיעה הה"ד קח נא את בנך א"ל איזה בן א"ל את יחידך א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו א"ל אשר אהבת א"ל ואית תחומין במעיין א"ל את יצחק ולמה לא גילה לו מתחלה כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור אמר ר' הונא בשם ר' אליעזר שהקב"ה מתהה ומתלה בעיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר כך אל הארץ אשר אראך על אחד ההרים אשר אומר אליך וקרא עליה את הקריאה אשר אומר אליך קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך עכ"ל ב"ר בפרשת לך לך ובפרשת וירא וכן הביאם הרא"ם. והנה נ"ל שכן פירוש הדברים ולמה לא גילה לו מיד כולל בקושיא זו שתי קושיות ר"ל למה לו להאריך במה שממנו לומר ובמה שאליו כלומר למה יאריך במה שממנו לומר מארצך וממולדתך ומבית אביך וגם מה לו להאריך במה שאליו לומר אל הארץ אשר אראך לא היה לו לומר רק לך לך אל הארץ כנען ומתרץ שני תירוצים על מה שממנו אומר כדי לחבב המצוה בעיניו ועל מה שאליו אומר וליתן שכר על כל דיבור ודיבור ועל כל פסיעה ופסיעה וה"פ האריך הש"י במה שממנו כדי להראות לאברהם אע"ה כמה גדולה המצוה הזאת שהוא דירת א"י בעיני הש"י וכבר ידוע שכל חשקו ורצונו של אברהם ע"ה למלאות רצון קונו היה ואם כן כשידע שחושק הש"י שידור שם וודאי יהיה הדבר חביב בעיניו מאד לעשותו לכך אמר לו הש"י הלא ידעת כי אהבת עולם אהבתיך ואוהבי קראתיך ואעפ"י כן אנכי מצוה אותך ללכת מארצך שהוא אהוב לך וממולדתך שהוא אהוב לך יותר ומבית אביך שהוא אהוב לך יותר וידעתי כי קשה עליך פרידתך מהם ואעפ"כ אני אומר לך לך לדור במקום אחר ובזה תדע כמה חשקי ורצוני שתדור שם באותו המקום וידעתי שגם עליך יהיה חביב לדור שם כדי למלאות רצוני שזו עיקר המצוה וזהו מ"ש הב"ר כדי לחבב המצו' בעיניו ועל מה שהאריך במה שאליו ואמר ליתן לו שכר על כל דיבור ועל כל פסיעה ופסיעה וה"פ אמר לו הש"י בתחלה אל הארץ אשר אראך כדי שלא ידע אברהם איזה הארץ יהיה והנה מיד כשיגיע שיצא מארצו וממולדתו ומבית אביו ויבא לגבול ארץ אחרת יחשוב אברהם בלבו שמא זאת היא הארץ אשר חשק ה' בו ויסכים בדעתו אם יאמר לי הש"י גור בארץ הזאת הריני מקבל עלי ויהיה חביב עלי מאד והנה אחרי זאת ההסכמה בדעתו כשיתגלה אליו הש"י ויאמר לו ידעתי גם ידעתי בני מחשבתך אבל עדיין לא הגעתי למקום חשקי ורצוני אבל אחרי שהסכמת בדעתך לדור פה אם יהיה רצוני כך הרי אני מצרף מחשבה למעשה כאלו קיימת מצותי ושכרך הרבה מאוד רק לך והרחק עוד עד שתגיע למקום חשקי וכן בכל פעם הרי מקבל שכר על כל דיבור ודיבור שיקיימנו ועל כל פסיעה ופסיעה שילך במצותיו ית'. ומ"ש אח"כ הה"ד קח את בנך כו' עד כדי לחבבו בעיניו נ"ל שמביא ראייה על מה שאמר כאן במה שממנו שהאריך בו כדי לחבב המצוה בעיניו כמו שפרשתי ה"נ מצינו גבי קח נא את בנך שאמר לו ג"כ ראה כמה גדולה מצות העלהו לעולה בעיני וחושק אני במצוה זו וידעתי שחושקך ורצונך לעשות רצוני וגם אתה ידעת כי אהבת עולם אהבתיך ואעפ"כ אני מצוה לך לקחת בנך יחידך אשר אהבת והוא יצחק והוא דבר קשה עליך אך בזה תדע כמה גדולה מצוה זו בעיני ותהיה חביבה עליך לקיימה והרי זה ממש כמו בכאן כמו גבי לך לך מארצך וגומר ואח"כ אמר הב"ר וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור דאמר ר' הונא כו' ונ"ל דהאי וליתן לו שכר כו' כמו אמר מר הוא כלומר ומה שאמרתי למעלה על במה שאליו וליתן לו שכר כו' הוא כדאמר ר' הונא בשם ר' אליעזר כו' והביא ראייה מעל אחד ההרים כו' שהוא גם כן דומה לזה שעל כל הר והר שיראה אברהם בדרך יחשוב בדעתו ויסכים אם יאמר לי הש"י להעלותו על ההר הזה הייתי מעלהו פה ואם כן אח"כ כשיאמר הש"י ידעתי בני גם ידעתי מחשבתך והסכמתך אבל עדיין לא הגעת לאותו הר שבחרתי בו מ"מ על מחשבתך והסכמתך שכרך הרבה מאד כאלו קיימת מצותי ומעתה לך לך להר אחר וכן בכל הר והר שתראה עד שתמצא אותו אשר בחרתי בו ואצרף מחשבתך למעשה והרי מקבל שכר על כל דיבור ודיבור וכן הוא טעם פסו' וקרא עליה את הקריאה וכן פסוק צא אל הבקעה וגומר כך נ"ל פי' הב"ר ומעכשיו תתבונן ותראה מפור' שרש"י ז"ל משך ממש אחר לשון הב"ר ואומר לא גילה לו הארץ מיד הכוונה לשתי הקושיות מה שממנו ומה שאליו כמו שפירשתי לשון הב"ר ומתרץ שני תרוצים כמו הב"ר ואח"כ מיד מסיים ואומר כיוצא בו את בנך את יחידך אשר אהבת להביא ראייה על התירוץ שאמר במה שממנו לחבבה בעיניו כו' ואח"כ אומ' כיוצא בו על אחד ההרי' מביא ראייה על התירוץ שאמר במה שאליו ליתן לו שכר כו' וכן וקרא עליה את הקריאה כו' ואל תקשה לפי זה לקמן גבי קח נא את בנך וגו' למה אמר רש"י שני התירוצים על פסוק קח נא וגומר שאמר לא גילה לו מתחלה כו' וסיים אמר כדי לחבב עליו את המצוה וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור כי שם ימשוך רש"י ז"ל גם כן אחר לשון ב"ר שכולל שתי הקושיות בלשון למה לא גילה לו מיד לומר קח נא את יצחק והעלהו לעולה על הר המוריה לכך אומר שם שני התירוצים יחד וכולל וסומך על מה שכתוב אח"כ גבי על אחד ההרים הקב"ה מתהא את הצדיקים כו' כדי להרבות כו' כמו שפרשתי למעלה ויבאו כל דברי רש"י על נכון כפשוטן בלי שום בלבול ועירוב לשונות ודוחקים שאינם מתיישבים שאמרו המפרשים הנזכרים כך נ"ל: