לבוש האורה · בראשית · פרק 32 · פסוק 4

רש"י מלאכים ממש עכ"ל וזה לשון הרא"ם ונ"ל שכך פירושו מאי לפניו מאותן הכתובים לפני השליחות הזאת שהן המלאכים דאל"כ לפניו ל"ל ה"ל למכתב וישלח יעקב מלאכים אל עשו דומיא דוישלח ישראל מלאכים אל סיחון וישלח משה מלאכים אל סיחון וישלח משה מלאכים אל מלך אדום וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים שאין בשום אחד מהן לפניו עכ"ל ור"ל אלא ע"כ מאי לפניו מאותן הכתובים לפני השליחות הזאת ותמיהני מאד על החכם הזה שהוא רודף בכל מקום משמעות פשט הפסוק וכ"ש שהוא רוצה לבאר דברי רש"י אשר כל כוונת פירושו לא היה אלא לפי הפשט כמו שכתב בעצמו בכמה מקומות שלא בא אלא ליישב פשט הכתוב ואיך סובל משמעות מלת לפניו לפי הפשט פי' זה ואפי' במשמעות רחוק ואפי' לפי הדרש הוא רחוק מאד ועוד מי יכריח רש"י לכנס בדוחק הזה ומה היה קשה לו שהוצרך לפרש זה יותר טוב היתה שתיקתו ושלא לפרש כלום ישמיטנו ויבינהו כל אחד לפי שכלו בפרט דדבר שאינו מעלה ואינו מוריד כל כך ומנ"מ ועוד דגבי שליחות ישראל ומשה ויהושע שהבי' לא שייך לומר שם לפניו דאין לשון לפניו שייך אלא במי ששולח אחר שילך לפניו והוא רוצה ללכת מיד אחריו ואינו רוצה להמתין לתשובת השליח כמו ואת יהודה שלח לפניו וגו' שהוא הלך מיד אחריו גושנה ולא בקש להמתין על תשובתו וכן היתה דעתו של יעקב ג"כ כאן לא בקש תשובה מעשו וכן הם לא השיבו לו מה שדבר עשו אלא שבא לקראתו עם ארבע מאות איש אלא כוונת יעקב ששלח את מלאכים האלו בדברי שליחות זו לא היתה אלא כדי לפייסו בדברים ולא היתה כוונתו להמתין על תשובתו כי על כל פנים היה מוכרח ללכת בדרך הזה ישיב עשו מה שישיב מה שלא היה כן בשליחות ישראל ומשה ויהושע שלא שלחו השלוחים אלא לידע תשובתם ואז ידעו מה לעשות לפנות על ימין או על שמאל ואין נופל שם לומר לשון לפניו. והרג"א מתוך קושיות אחרות אמר וז"ל ונ"ל מה שפי' מלאכים ממש מפני דהוי למכתב תחלה הטעם מפני מה שלח יעקב מלאכים והוי ליה למכתב תחלה ויירא יעקב מפני עשו אחיו וישלח מלאכים כו' עד אבל למכתב וישלח יעקב בלא טעם לא הוי למכתב עכ"ל. וגם זה נראה לי דחוק מאד וכי עדיין לא ידענו שיעקב הוה מתיירא מעשו שהרי לכך שלחתוהו ממנה רבקה אל לבן אחיה עד שוב חמת אחיו וגו' וכל הפרשה של מעלה מפורסמת ומה שכתב אחר כך ויירא וייצר לו וגו' הוא להודיע לנו שאחר תשובת אליו המלאכים נפל עליו פחד ומורא חדש יותר מן היראה הראשונה והצר לו מאד אחר ששמע שעשו בא לקראתו עם ארבע מאות איש להלחם עמו מה שלא היה עליו מורא זו מקודם לכן כי לא חשב יעקב מעולם שעשו ילחם עמו בעם רב כדרך הלוחמים כי מה שנאה יש לעשו על נשיו ועל בניו ועל כל מחנהו רק כל פחדו היה שמא בפגעו בו איש באיש יהרגנו לבדו וזה לא היה לו פחד ומורא כל כך כי גם יעקב היה גבור כמותו ויעמוד כנגדו לכך נראה לי דה"פ דק' לרש"י מה תועלת של השליחות הזה אם לרכך לבו של עשו ולפייסו בדברים הללו וכמו שסיים דבריו על ידי שלוחים אלו ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך. ופרש"י כלומר שאני שלם עמך וכי עדיין לא ידע יעקב קנאתו וגובה לבו וקושי ערפו ואכזריות רוחו של עשו כשיוודע לו שהוא עשיר ואף על פי שאינו לא מן השמים ולא מן הארץ מ"מ יקנא בו כי לא בדברים יוסר וכ"ש בדברים רכים וחלושים כאלה וודאי לא ישים עליהם לב ומי יתן וישלח לו דורין ומנחה לכפר פניו וכולי האי ואולי וסוף המעשה יוכיח ועל זה משיב רש"י ואומר מלאכי' ממש היו וזהו עיקר השליחות לומר כוונת יעקב היתה לאיים עליו שיאמר עשו כל כך יש לו משרתים מלאכים ואיך אני אוכל לו ויירא מלפניו דוגמת מה שפרש"י בסמוך גבי כראות פני אלקים ולא היתה כוונתו לפייסו בדברים חלושים כאלו רק שם דברים אלו בפיהם במה יכנסו עמו בדברים אבל עיקר השליחות הזה לא היה אלא להראות לו שיש לו משרתים מלאכים לאיים עליו ואחר כך כשראה יעקב כי לא שת לבו לזה ולא חשש לאיום המלאכים חשב אולי יטה אחר הממון ויכפר פניו במנחה וכ"ת אם כן בסוף למה חזר והזכיר לו כראות פני אלקים שפרש"י שם הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול אינו יכול לו מעתה עכ"ל כיון שמעתה ידע יעקב שבגובה לבו לא שם הרשע יראת אלקים שהם מלאכים לנגד עיניו אין זו קושיא דודאי מלאכים דעלמא לא נפל פחדם עליו כי וודאי אין אלקים לנגד עיניו אבל במאמר כראות פני אלקים הזכיר לו יעקב איום אחר והוא שראה מלאכו של עשו שהוא סמאל וניצל ואז יאמר עשו ראה מלאכי וניצל ק"ו שאני לא אוכל לו ומזה הטעם צ"ל דהכי גרסינן לקמן בהדיא ראה מלאכי וניצל בלא מ"ם סתומה בסוף אלא שטעות נפל בספרים וכתבו מלאכים ותדע שהרי התחיל רש"י בלשון יחיד חשובין לי כראיית פני מלאך וכו' וסיים ראה מלאכים וכו' בלשון רבים אלא וודאי ראוי להיות מלאכי בלא מ"ם בסופו: