רש"י וירף המלאך ממנו אז הבינה שעל המילה בא להורגו כתב הרא"ם לא הבנתי מאמר הרב בזה כי אם כיון לומר שבעת שהיה בולעו מרגלו עד יריכו וחוזר ובלעו מראשו ועד אותו מקום לא הבינה שבא להורגו הלא חשבה שבא להורות לו שימול בנו בלבד וכשהרף ממנו אז הבינה שבא להורגו על שלא מל אותו איך הבינה במה שהרף ממנו שבא להורגו דלמא לא בא אלא להורות לו שימול את בנו וכיון שראה שלקחה וציפורה צור ותכרות את ערלת בנה מיד הרף ממנו והלך לו ועוד אחר שלא הבינה שבא להורגו אלא ממה שהרף ממנו למה אמרה טרם שהרף ממנו הורג אישי אתה לי ואם כן לומר שבעת שהיה בולעו מראשו עד יריכיו הבינה מיד שבא להורגו אבל לא ידעה למה וכראות שתכף שכרתה ערלת בנה מיד הרף ממנו אז הבינה שבעבור המילה בא להורגו למה אמרה על בנה קודם שהרף ממנו הורג אישי אתה לי והלא לא הבינה שבסבת מילת בא להורגו אלא אחר שהרף ממנו ועוד שהוא עצמו כתב שמהבליעה שהיה בולעו מראשו עד יריכיו הבינה שבשביל המילה הוא ולכן ותקח ציפורה צור וכו' עכ"ל ואני אומר שמעתי דברי רש"י ז"ל ואבינם וכולם דברי אלקים חיים הם וכן הוא פי' דבריו של רש"י ז"ל שהרי בתחלה כתב שהיה משה מסופק בדבר איזה מהם קודם אם המילה ושימתין ג' ימים לעכב השליחות כדי שלא לסכן הולד או השליחות למצרים קודם ולדחות המילה עד מצרים ובלי ספק בדברים אלו היה מתייעץ ונושא ונותן גם עם צפורה בתוך המלון ובתוך כך ויפגשהו ה' כלומר בא המלאך פתאום ובלעו מרגליו ועד יריכו וחוזר ובולעו מראשו ועד אותו מקום ואז הבינה מיד ציפורה שהמלאך הזה בא להרוג את משה בסבת המילה כלומר אמרה ודאי שלולי סבת המילה שנזדמנה לו למשה בדרך לא היה בא המלאך להורגו שהרי בשליחות המקום הלך אבל עדיין לא ידע מה היה אמתית טעם שלו הריגה זו שנתחייב בה בעלה אם בשביל שעיכב את המילה ולא מל מיד אעפ"י שהיה צריך להתעכב ג' ימים עוד בשליחותו למצרים או שמא היה חייב הריגה משום שעיכב בשליחות עם היותו במלון להתבונן איזה מהם יקדים המילה או השליחות ולא היה לו להתעכב במלון הואיל והיה בשליחות זה שתלה בו גאולת כל ישראל אעפ"י שתדחה המילה בעבורו כי גם משה עדיין לא היה לו בזה הכרע איזה מהן עדיף או המילה שיש בה כרת או השליחות שתלוי בו גאולת כל ישראל אלא שבתוך כך בא המלאך פתאום ובלעו וטעם הבליעה היה גם כן בה הכרע על שתי הצדדין האחד כפשוטו כמו שהבינה ציפורה והשני שמא בא המלאך להורות לו מפני מה זה אתה מתעכב במלון ומתבונן איזה תקדים ומתוך כך אתה בא לעכב גאולת ישראל שיש לומר במה שבלעו מראשו עד יריכו ואחר כך מרגליו עד אותו המקום ובמילה לא נגע להזיקו היה בו סימן לך אתה לדרכך ודע שאין המילה ניזוקת בהתעכבך עד מצרי' וזה הרגישה ציפורה שעכ"פ סיבת הריגה זו שנתחייב בעלה באה לו בסיבת המילה אך לא ידעה מה טעם הריגה זו אם בשביל עיכוב המלה או בשביל עיכוב השליחות ע"י התבוננות והתייעצות ועיכוב במלון בסבת המילה בחשבו ועיונו אם המילה קודמת אם לא אלא שהיא בטוב דעתה ושכלה התבוננה והכריעה מצד עצמה בסברא חזקה שבשביל עיכוב המילה שהיא בכרת הוא נענש ולכך להצלת בעלה מהריגת ודאי ע"י מילה מסופקת ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי כלומר אמרה על בנה על כל פנים הורג אישי אתה כי עליך ובסיבתך בא לו ההריגה ההוא ומי יודע אולי ינצל על ידי מעשה המילה הזאת שהוא זמנה ואם משו' הסכנה שאחריה נדע מה לעשות כי לולא נולדת לא היה בא בעלי לסכנה גדולה כזאת אך עדיין לא ידעה בבירור אם כונה האמת בהכרתת ערלת בנה לומר בודאי שזו היתה הסיבה האמיתית מההריגה שעדיין לא היתה יודעת הכרעה ברורה וחלוטה כי יש לומר גם כן להפך שבסיבת עיכוב השליחות הוא והכרתת המילה לא תועיל לו להצילו מעונש עיכוב השליחות אך כשראתה שהרף ממנו אז אמרה חתן דמים ודאי למולת ובתחלה לא אמרה למולת כי עכשיו ראתה כי וודאי כונה האמת שעיכוב המילה היתה סבת ההריגה ולא דבר אחר וזה שפרש"י גבי וירף ממנו אז הבינה שעל המילה בא להורגו והתבונן בעומק דקדוק לשונו של רש"י שלמעלה אמר הבינה שבשביל המילה הוא וכאן אמר שעל המילה בא להורגו שודאי כן פירוש לשונו שבתחילה הבינה שבשביל המילה קרה לו עניין זה אבל לא ידעה ההריגה במה היתה או בשביל עיכוב המילה או בשביל עיכוב השליחות בסבת התבוננות ועיון במילה אבל כשהרף ממנו ראתה והבינה באמת שכונה דעת העליון וידעה בודאי שעיקר ההריגה היתה על המילה ודברים אלו דברי אלקים חיים ואחר שנתגלה לי זה אומר אני שמעכשיו גם התמיה שהתמיה הרב הזה הרא"ם ז"ל על דברי רש"י ז"ל בדיבור שקודם זה אין כאן שום מקום לתמיהתו וזה שהוא תמה על דברי רש"י שאמר בסמוך ומפני מה נענש שנתעסק במלון תחלה וז"ל תימא דמהכא משמע שכוונתו היתה למול את בנו מיד אחר עסק המלון ואפ"ה נענש מפני שהקדים עסק המלון לעסק המילה ומרישא דברייתא דקתני ח"ו לא נתרשל אלא אמר אם אמול ואצא לדרך סכנה הוא לתינוק עד ג' ימים כו' משמע שהיתה כוונתו שלא למול אותו אלא אחר שיהי' במצרים וקשיא רישא מסיפא עכ"ל ואני אומר לפי מה שאמרתי בהבנת ציפורה בחטאו של משה אין כאן תימא כלל על דברי רש"י ז"ל כי דעתי לומר שמתחלה כשהיה משה מעיין ומתבונן בשכלו איזה מהם תקדים השליחות או המילה ומתוך העומק העיון מהתבוננות שלא היה יכול להכריעה בדעתו איזה תקדים נתעכב במלון ושהה בה זמן רב יותר מן השיעור כי לא נתבררה לו עדיין הכרעה אם לצאת לדרכו או לא ובמילה גם כן לא עסק ואולי בתוך כך צוה גם כן לתת מספוא לחמורו יותר מן הצורך או לפורקו והיה זה סיבה שהיו שתי המצות מעוכבת המילה והשליחות והיה ממ"נ חייב לעונש כי וודאי בעוד שהיה מסופק בדבר ולא ידע להכריע איזה מהם תקדים אין סברה לומר שיהא נענש עליו אבל בהתעכבו במלון ולשהות שם שלא לצורך המלון רק לעיין בדבר ושלא לעסוק לא במילה ולא בשליחו' זה וודאי יביאו לידי עונש כי היה לו ללכ' לדרכו ולעיין בדרך ואם יסכים בדעתו בהליכתו בדרך למול ימול אותו במלון אחרת ראשונ' הסמוכה לה כי כל היום הוא זמנה לא לשהות במלון ולישב בטל ולעכב שתי המצות המילה והשליחות ועל זה היה נענש ולשון תחלה שאמר רש"י לא תחלה למילה קאמר ושהיה דעתו אחר כך למול את בנו מיד כי עדיין לא היה לו הכרע על איזה מהם אלא תחלה לשניהם קאמר כלומר נתעסק במלון ולא עסק לא במילה ולא בשליחות:
קריאה במקור
לבוש האורה · ספר שמות · פרק 4 · פסוק 26
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בא"ד ואונקלוס תרגם דמים על דם המילה כתב הרא"ם וז"ל גם בזו אני נבוך שאם פי' אונקלוס בחתן דמים למולות הוא על דם המילה כמו שפירש הרב את דבריו אם כן זה שאמר אתחייב חתנא קטול מהיכא מפיק לה ועוד אם הוא על דם המילה תרי זימני חתן דמים למה לי וגם לפירוש רש"י שפיר תרווייהו על דמי ההריגה תרתי למה לי לכן עכ"ל שאין פי' אונקלוס בחתן דמים על דם המילה כמו שחשב רש"י ז"ל אלא בדמי ההריגה ואלולי דמא דמהולתא דקאמר אינו פירוש למולות כלומר היה חתני דמים פי' בן ההריגה לולי דם המולות אבל בחתן דמים אתה לי לא הוזכר אונקלוס קטול כמו שהזכיר פה אלא דם המילה משום דדמים דהתם בדמי מילה קמיירי ולא בדמי הריגה וזהו ההפרש שבין חתן דמים אתה לי ובין חתן דמים למולת אלא שמאמרו אתייהב חתנא לנא משמע שלולי זה אתחייב חתנא קטול והדר קושיא לדוכתא וצ"ע עכ"ל ואני אומר כי לפי שיחתי שכתבתי למעלה בהבנת ציפורה סבת ההריגה אין כאן מבוכה כלל וגם לא קשה לפרש"י תרתי חתן דמים למה לי ואומר ראשונה כי לדברי רש"י לא קשיא מה שאמרה ציפורה שתי פעמים חתן דמים כי כבר כתבתי שהראשון אמרה סתם על בנה הורג אישי אתה לי כלומר בסיבתך כמעט נהרג אישי אבל עדיין לא ידעה באיזה חטא יהרג אם בסיבת עיכוב המילה עצמה או בסיבות עיכוב השליחות ע"י המילה ולכן בראשונה לא אמרה למולת כי לא ידעה בבירור שהמילה היא סבת ההריגה אבל אח"כ כשראתה שהרף ממנו אז החליטה דבריה ואמרה הרי נתברר לי כי חתני היה נרצח על דבר המילה שעיכב ולא על דבר אחר ומעכשיו על הדרך הזה יתפרשו גם כן דברי אונקלוס לפי פרש"י והכי יתפרשו כי חתן דמים הראשון שפירושו לפי שטת רש"י שלא ידעה ציפורה מה הוא החטא שנתחייב עליה בעלה הריגה אם עיכוב המילה או עיכוב השליחות תרגו' אונקלוס בדמא דמהולתא אתייהב חתנא לנא והוא בלשון שמא ואולי כמו שאפרש וזה כי לפי שדעתו שפי' דמים לעולם על דמי המילה קאי וחתן פירושו הוא אישי הוא מתרגם הפסוק כאלו כתיב דמים חתן אתה לי ותרגם בלשון שמא ואולי במסופקת והכי קאמרה אולי בשביל דמי המילה הללו ניתן לי אישי וזה אמרה אתה לי כלומר אתה שלי כלומר יש לו קיום אצלי בזכות זה וזהו פי' של אתה לי אתה שלי ונמשך לזה ואם לא היה דם המילה הזה לא היה לו קיום אצלי אלא הריגה או שמא דבר אחר גרם לו ההריגה כזאת והוא עיכוב השליחות למצרים ואעפ"י שלא הזכירה אותו בדברים היינו משום שדעתה היה נוטה לזה מאד שזאת היא סבת ההרוגה ר"ל דמי המילה ולא דבר אחר אעפ"י שעדיין לא ידעה בהחלט ובבירור ומה שלא אמרה הנמשך כן בפי' מפני שלא רצתה לפתוח פיה לשטן והזכירה הזכות ולא החוב וזהו פירושו של אונקלוס שתרגום בראשונה ואמרת בדמא דמהולתא הדין אתייהב חתנא לנא ופירושו שבלשון שמא ואולי אמרה כן ואח"כ כשראתה שהרף ממנו מיד אז גזרה בדעתה בבירור שעל דבר המילה היה כל חרון האף הגדול הזה שרצה להורגו אז אמרה חתן כלומר אישי במה שהוא אישי ונשאר אישי ושיש לו עוד קיום אצלי ולא נהרג הוא בשביל דמים למולת כלומר בשביל דמי המילה בודאי ולא בשביל ד"א וזהו שהזכירה כאן למולת ולא למעלה אעפ"י שגם למעלה פירושו לפי דעת אונקלוס דמי המילה וכוונתה לנמשך מזה והוא אבל אם לא היה דמי המילה בודאי כבר היה נהרג אישי אלא שלא רצתה להוציא הקללה מפיה אבל אונקלוס תרגם כאן העניין הנמשך מדבריה לא פי' המלות ותרגום בכן אמרת אלולי דמא דמהולתא הדין אתחייב חתנא קטול היוצא ונמשך מדברי ציפורה כל זה נ"ל הוא פי' של התרגום לפי דעת רש"י וכן משמע לשונו של רש"י שזה כוונתו והוא מה שאמר ואונקלוס תרגום דמים על דם המילה משמע דס"ל שאין הפרש בין פירושו לפי' אונקלוס אלא פי' מלת דמים אבל בשאר פירוש העניין אין הפרש ביניהם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wrocław, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177