לבוש האורה · בראשית · פרק 37 · פסוק 33

רש"י ושתפו להקדוש ברוך הוא כו' כ' הרג"א וז"ל ואין להקשות מנא ליה לרש"י לומר שהש"י לא רצה לגלות מפני החרם דשמא לא רצה לגלות מפני הטעם דשמא יהיה מקלל את בניו ובשביל כן לא רצה לגלות עכ"ל. ומתוך קושיא זו נכנס לדוחקים הרבה עיין בדבריו אבל גם אני אומר שאין להקשות זה ולא מטעמיה אלא שאינו קושיא כלל וזה דס"ל לרש"י דאי מטעם זה לא איריא דלעולם היה לו לגלות לו ולומר לו אך הזהר לך שלא לקלל בניך כמו שעשה בשבילו ללבן שאמר לו אל תדבר עם יעקב מטוב ועד רע ועוד דס"ל לרש"י היאך יעלה על דעת שום אדם שיחשוד הש"י את אבינו יעקב ע"ה שבתוך רוגזו שיהיה לו עליהם כולם מחמת יוסף לבדו יקלל ח"ו כל בניו וישכל עצמו מכולן ביום אחד אטו בשופטנו או ברשע גמור עסקינן חלילה חלילה לחשוב על יעקב מדה רעה כזו שהרי אפילו על הקורע בגדיו בחמתו ארז"ל הרי הוא כעובד ע"ז ק"ו הקורע קרע גדול כזה בתוך בניו שאין לו תפירה כלל ח"ו ועוד ודאי מדה של שטות או שגעון היה לו אם היה עושה כן שישכל עצמו בשביל בן אחד ולכך ס"ל לרש"י שודאי מטעם זה לא נמנע הש"י מלגלות לו רק מפני החרם ואשר הביא הרב הזה לקושיא זו הוא הקושיא האחרת שהקשה שם וז"ל וא"ת וכי בשביל שהיו משתפים להקב"ה לא יגלה הקב"ה ומה הועיל שיתוף שלהם עכ"ל ותירץ וז"ל וי"ל דחשבו שמא הסכמת הקב"ה עמנו הוא כדי שלא יהיה יעקב מקלל אותנו כו' עכ"ל ואני אומר שבנפילת היסוד יפול הבניין כי גם קושיא זו אינה כלום כי מה שהקשה ומה היה מועיל שיתוף שלהם אטו שהם שתפוהו עמהם שלא ברצונו וידיעתו ח"ו כמו שחשב הוא ודאי ז"א כי מאין להם כח זה אלא אני אומר שודאי אחד מהם ירד למרכבה ואולי הוא לוי ושאל שאם יעשה דבר זה שימכרוהו אם יסכים עמהם בחרם שיעשו ביניהם שלא לגלותו אף על פי שלא יראו מהקללה מ"מ יראת חרון אביהם מוטל עליהם משום כבוד ומורא אב ובאת להם התשובה שיעשו ויצליחו מעשה השטן המרקד ביניהם והסכים על ידם ית' בחרמים שלא לגלותו כדי שיעשוהו כי לפניו ית' הגיע זמן עונשו של יעקב אף על פי שהם לא היו יודעים טעם של הש"י בעונשו של יעקב וראייה גדולה יש לי על זה ממה שמצינו בהגיע יום פקודתם על עון זה בימי עשרה הרוגי מלכות שכשנגזרה גזירה עליהם ירד ר' ישמעאל כהן גדול שהיה מזרע לוי למרכבה ושאל אם נגזרה גזירה כמו שהוא בפייט של י"כ ע"ש ועל ידי ירידתו למרכבה נודע להם שכבר נגזרה גזירה והצליחו מעשה שטן אל הקיסר ע"ש והנה כבר ידוע שכן מדתו ית' שמשלם מדה כנגד מדה ממש וכמו שנפקדו בעונשם על ידי הורדה למרכבה כן וודאי היה מעשה המכירה על ידי הורדת אחד מהם או כולם למרכבה והושב כי יצליחו מעשה שטן אלה ואם תשאל ותאמר אם כן למה נענשו כיון שהסכים על ידם יתברך לא מחכמה שאלת על זה הלא כבר ידעת שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והרשות נתונה לכל ועין ה' ית' רואה ואינו מוחה ואחר כך על הכל יביאנו במשפט והם לא שאלו בדרך נטילת רשות שימכרוהו שיסכים הוא ית' עמהם על המכירה רק שאלו שאם ימכרוהו אם יקיים הוא את חרמם שלא לגלותו ליעקב כי יראו מכעסו וחרונו של יעקב לכבודו לא מיראת קללתו והושב שיקיים את חרמם כפי רצונם כמו שאמרנו בדרך שאדם רוצה לילך כו' וכן מצינו גבי שאלת האורים ותומים כששאלו אם יעלו והושב שיעלו ונפלו כו' ע"ש אבל עיקר טעם הש"י בהסכמתו ולא חשש לצערו של יעקב למחות בידם היה מפני כי הגיע לפניו ית' עת עונשו של יעקב על כיבוד אביו ואשר הקשה עוד הרג"א שאם היה מטעם זה שרצה ית' לצער את יעקב על שלא קיים מצות כיבוד אב כ"ב שנה היה לו לגלות ליעקב שהוא חי ולא יגלה לו באיזה מקום ודי בזה צער ליעקב שיצטער על בנו שנאבד ממנו ולא ידע איה מקום כבודו ע"כ כוונת דבריו ואני אומר באמת הרב הזה הפריז מאד בזה על מדתו שעושה עצמו כאלו נגלו לו שכרן ועונשן של מצות ח"ו כבר אחז"ל ואין אתה יודע שכרן כו' כי מי גילה לו שהיה די בזה צער ליעקב כשידע שבנו חי והוא נאבד ממנו ואיני יודע איה הוא שמא הש"י רצה לצער מאד בעונשו שיסבור יעקב שהוא מת שבזה יהיה לו צער יותר מכשידע שהוא חי כי הוא ית' היודע והחותך וחורץ עונשן ושכרן של מצות וכך היה דינו של יעקב וכן היה עונשו חרוץ לפניו במרום כי הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ואשר דקדק עוד הרג"א ואמר אם מטעם עונשו של יעקב הסכים הש"י עם החרם אם כן ק' מה עלה על דעת השבטים מתחלה ומאי ס"ד מעיקרא ששאלו וחשבו שהקב"ה יסכים עמהם והם לא ידעו עונשו של יעקב ואיך חשבו לומר שהש"י יסכים עמהם ולא יחשוב לצערו של הזקן גם זה אינו קושיא שכבר כתב הרא"ם שהיו מקובלים מאבותיהם שעתידים שירדו ע"י מכירת אחד מן השבטי' למצרים ולכך חשבו שמא עכשיו הגיע הזמן אבל האמת לא היה כן כי הזמן הירידה עדיין לא הגיע אלא אחר כ"ב שנה אלא שדיין האמת ב"ה אשר לו נתכנו עלילות ידע שהזמן יגיע אחר כ"ב שנה וצירף לכ"ב שנים הללו עונשו של יעקב וסיבב המכירה בעונשו של יעקב ע"י יוסף שע"י זה ככלות ימי העונש יתגלגל הדבר וירדו מצרימה לקיים גזרת עצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון ובזה תתיישב ג"כ הקושיא שהקשה הרג"א וז"ל וא"ת מנ"ל לומר שלא גילה הקב"ה מפני החרם שעשו הם שמא בשביל שתתקיים גזירת בין הבתרים כדכתיב וישלחהו מעמק חברון עכ"ל אבל לפי דבריו אלה אין כאן קושיא כלל שאם מטעם גזירת בין הבתרים היה לו להמתין גזירת המכירה עוד כ"ב שני' שיגיע זמן הירידה למה הקדימה כ"ב שנים אי לאו מטעם עונשו של יעקב וכל זה נ"ל דברים ברורים ונכונים ובחנם העמק כאן הרג"א לגלות בהם סודות ועניינים דוחקי' שאין אנו צריכין לכולם נ"ל: