לבוש האורה · ספר ויקרא · פרק 1 · פסוק 2

רש"י אדם כי יקריב כשיקריב בקרבנות נדבה דבר הענין ע"כ וזה לשון הרא"ם פי' כשיארע שיקריב ובפרק שני דביצה כו' פי' רש"י דבשל נדבה דבר הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע לכשירצה ויקריב וכמוהו כי ימצא בקרבך כי יקרא קן ציפור כי תראה שור חמור כי תפגע שור אויבך שכולם מתפרשים כשיארע וכו' עד וכך שנינו בת"כ אדם כי יקריב יכול גזירה ת"ל כי יקריב אינו אלא רשות ע"כ אבל לא ידעתי מנ"ל לרז"ל לפירושי קרא דכי יקריב כמו כי ימצא בקרבך כי יקרא קן ציפור ודומיהם שהם מלשון אם עד שחייבו מזה שבקרבנות נדבה הכתוב מדבר דלמא קרא דכי יקריב דומיא דכי יביאך וכי תבואו אל הארץ הוא שהוא מלשון אשר שהוא לשון דהא כלומר ושמא בעולת חובה הכתוב מדבר וכאלו אמר מפני שהוא מחויב להקריב קרבן לה' ראוי להודיע שלא יקריב רק מן הבקר או מן הצאן אם הוא מן הבהמה או מן התורי' או מן בני היונה אם הוא מן העוף עכ"ל הרא"ם והרג"א חשב ליישבו וז"ל פי' מדכתיב כי יקריב דמשמע כשירצה להקריב ואע"ג דכתיב כי תבואו אל הארץ והתם לאו רשות הוא התם כיון שיש זמן לזה שבאו לארץ שייך שפיר כי תבאו ור"ל כאשר יהיה הזמן שיהיה זה שהרי לא היה זה רק פעם אחד שבאו לארץ אבל קרבנות חובה שהם נוהגים תמיד לא שייך בהם כי יקריב עכ"ל ואינו נכון שתלה הדבר בדבר התלוי בזמן ושיהיה אותו הזמן דוקא רק פעם אחת מנ"ל לומר כן דכיון שהדבר תלוי בזמן מ"ש שיהיה ענין הדבר התלוי בזמן פעם אחד או שיהיה הרבה פעמים ויש זמן לכל פעם ופעם בכולם שייך לומר כשיהיה הזמן שתעשה זה תעשה כך וכך וא"כ עדיין יקשה מנ"ל לרז"ל לפרשו בעולת נדבה דלמא בעולת חובה הכתוב מדבר וה"ק כשיהיה הזמן שנתחייב בעולת חובה דהיינו אחר שתחטא חטא שצריך אתה להביא עליה עולה בכל פעם שתחטא שאז הוא זמן להביא עולת חובה מן הבהמה מן הבקר וגו' תקריבנו והנה גם במה שרוצה הרא"ם ליישבו נ"ל שהוא דחוק מאד לכך נ"ל שמה שסמכו עליו רז"ל לפרש מקרא זה בקרבנות נדבה ולא בחובה הוא מייתורא דמלת מכם וכ"ש שסמכו למלת יקריב שאמר אדם כי יקריב מכם ולא אמר אדם מכם כי יקריב משמע כשההקרבה תהיה מכם ר"ל מרצונכם ומעצמיכם ולא משום חובה המוטלת עליכם ממני מחמת איזה חטא ואע"ג שהרבה מדרשים נדרשו במלת מכם ס"ל לרש"י שזה משמעות פשוטו של כתוב וכן משמע מלשונו של רש"י שכתב בפר' שני דביצה שהביא הרא"ם שאמר רש"י דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע לכשירצה כו' משמע דעל מלת מכם סמך נ"ל: