לבוש האורה · ספר שמות · פרק 19 · פסוק 3

רש"י ומשה עלה ביום השני וכל עליותיו בהשכמה היו שנאמר וישכם משה וגומר ובגמרא אמרו טעם אחר דבו ביום לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא ואין להקשות מנ"ל דמשום חולשא דאורחא לא אמר להו ולא מידי דלמא משום שבאו בערב הרבה ולא היה לו שהות להקהילם ולומר להם דמדכתיב ביום הזה באו וגו' משמע בעצם היום הזה באו כלומר בעיצומו של יום שהוא קודם חצות או בחצות ועדיין היה לו שהות לומר להם את אשר יצוה ואף על גב דצריך הזה לג"ש דביום ר"ח עצמו באו מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו וצריכות שני הטעמים כבר כתב הרא"ם ז"ל כשעלה משה מעצמו לא עלה אלא בהשכמה וכשעלה ע"י קריאת הש"י עלה מיד שקראו אפי' בערב ואין להקשות אם כן מנ"ל לרש"י לומר דקרא ומשה עלה וגו' ביום שני היה שמא ביום ראשון בערב היה ועלה ע"י קריאת הש"י אותו דכתיב מיד אחריו ויקרא אליו ה' וגו' וקריאה זו לעלות היתה כמו שאכתוב בסמוך בע"ה דאם כן היה לו להקדים הקריאה קודם העלייה אבל מדהקדים העלייה ש"מ אחר שנתעורר משה מעצמו לעלות ובעודו בתחתית ההר מיד קרא לו ה' וגו' וכן כתב הרמב"ן ז"ל והתעוררותו מעצמו לעלות לא היה אלא בבוקר ולפיכך אמרו בגמרא אחר שהיה רצון הש"י לצוות לו פרשת כה תאמר וגו' למה לא קראו מיד ותרצו משום חולשא דאורחא כו' ומעתה אין מקום לקושיות הרג"א שכתב על הרא"ם ואמר ואין דברים אלו נכונים דכל עליות של משה היו באין ספק על פי הקב"ה כו' שאין הדבר כן שא"כ בכאן שהוא הקריאה הראשונה בסיני הוה לו להקדים אותה:

בא"ד כה תאמר בלשון רכה נ"ל דמלשון כה הוא דדייק ליה מדכתיב כה תאמר לבית יעקב פירושו כה כאשר אנכי מדבר עמך בפנים מאירות ושוחקות כן תאמר להם לנשים גם כן וזה בלי ספק שעם משה היה מדבר בפנים מאירות ושוחקות כדאיתא בכמה מדרשות בפרט במתן תורה ולאנשים כתיב ותגיד ביו"ד שהוא לשון גידין: