לבוש האורה · ספר שמות · פרק 25 · פסוק 11

רש"י מבית ומחוץ שלש ארונות עשה בצלאל כו' וכן הוא בגמ' במס' יומא פ' בא לו כ"ג מקשין מנ"ל שהיה עושה כל ארון מהם חתיכה אחת של זהב בפני עצמו ונתן זה לתוך זה שמא היו מצפין את של עץ מכמה חתיכות טסי זהב וחברו ביתדות כדרך המצפין כלים ורוצין ליישב דמיתורא קא דייקי לה דלמה לו למכתב מבית ומחוץ תצפנו דפשיטא דאבית ומחוץ עושין ציפוי והיה די באומרו וצפית אותו זהב וגו' וממילא היה ידעינן דמבית ומחוץ צריך ציפוי אלא ה"ק עשה שלש ארונות כו' ואינו נראה בעיני דמנין להם דסתם ציפוי הוא מבית ומחוץ שמא מצד אחד קרוי גם כן ציפוי ומבית ומחוץ לגופיה אתא אבל עיקר הקושיא נ"ל שאינה קושיא שהרי בכל מלאכה בכה"ג אמרינן שיש לעשותה בכל אופן הנוי והיופי שאפשר משום זה אלי ואנוהו ואין לך יופי ונוי בציפוי יותר משלש ארונות לתת זה בתוך זה שאם היו טסין טסין ע"כ היו צריכין לחברם ביתדות או לארון או הטסין זה לזה ובכל צד מאלו הצדדין לא היה כאן נוי כמו שהוא הנוי בשלש ארונות שהם חלקים ושוים מבחוץ ומבפנים בזהב טהור עד שתהיה הזוהר מבריק ממנו בלי ספק שהיה זה נוי גדול ועוד שאם היה טסין מחוברין ביתדות לעץ או זה לזה לעצמם היו נשמטין היתדות והיו נופלין הטסין והיה הארון מתבזה ח"ו בפני כל מה שאין כן כשהיו שלש ארונות כל אחד ביציקה בחתיכה אחת גם הזר זהב היתה נאה ויפה באופן זה דמשמע שהיתה מחוברת בארון של זהב החיצוני בחתיכה אחת ועוד נ"ל דקרא נמי מוכח הכי שלא היו טסין טסין דהא התם גבי מחתות החטאים דקרח כתיב ועשו אותה רקעי פחים ציפוי למזבח שפירושו טסים טסים ואם היו הציפוי כאן גם כן טסים טסים היה לו לכתוב גם כן בכאן וצפית אותו רקעי פחי זהב טהור וגו' אלא ע"כ לומר דסתם ציפוי פירושו שיהא כל הציפוי מחתיכה אחת ולא טסי טסים דבמקום שאינו מחתיכה אחת אלא טסים טסים כתב רקעי פחים כו' נ"ל: