לבוש האורה · ספר שמות · פרק 15 · פסוק 17

רש"י מכון לשבתך מקדש כו' אשר פעלת מדברי הרא"ם משמע שהוא מחבר מלת מקדש עם מלת אשר פעלת והכל מאמר אחד של רש"י באומרו אשר פעלת מקדש ואיני יודע מי הכריחו לכך דודאי אשר פעלת הוא סוף הדיבור של רש"י כדי לחבר מלת פעלת שבפסוק למאמר מכון לשבתך ופירושו הר נחלתך הוא מכון ומכוון לשבתך של מעלה אשר פעלת לך ואחר כך חוזר אל הפסוק ואומר מקדש הנאמר בפסוק הטעם עליו זקף גדול כו' והר"א רוצה לגלות כאן סוד מסודות הקבלה וחילק בין שם של ד' ובין שם של א"ד אשר בודאי האמת כן הוא כי שתי מדות ידועת הם אבל אני אומר שאם נרד בפסוק זה לאותו סוד של הקבלה הרומז על אלו שתי המדות הידועות אין אנו צריכים לפירוש רש"י להפריד מלת מקדש ממלת שם א"ד כי אדרבה הוא בהפך ושיעור הכתו' יהיה כפשוטו מקדש הוא דבוק עם א"ד וה"פ מקדש שהוא א"ד אשר הוא שבת הכסא אשר פעל לו השם של ארבע לשבתו אותו המקדש כוננו ידיך רצה לומר ידיך של השם בן ארבע אשר ידבר אתו לנוכח והכוונה לזרועות עולם שהם שניהם מכוננות אותו המקדש להמשיך עליה חוט של חסד על ידי שתי זרועות בדין וברחמים וטעם זקף גדול הוא בסוד גדול סתום וחתום והוצרכתי לכתוב זה כי כמדומה שהרג"א הפך הכוונה ע"פ הסוד אשר התחיל לגלות ואחר כך כחדו תחת לשונו והבן ופשוטו של פסוק זה על דעת רש"י הכי הוא תביאמו ותטעמו בהר נחלתך אשר אותו ההר הוא מכון לשבתך של מעלה אשר פעלת לך אתה ה' והוא ר"ל אותו ההר הוא המקדש אשר כוננו ידיך אתה אדנ"י אבל כוונתו שהשם של ארבע שהוזכר למעלה קודם מקדש והשם הזה בא"ד שאחר מקדש הכל הכוונה על הש"י כי ה' אחד בכתיבתו ובקריאתו זה שמי לעלם וזה זכרי כידוע: