לבוש האורה · ספר שמות · פרק 4 · פסוק 11

רש"י מי שם פה לאדם וגו' מי למדך לדבר כו' מי עשה לפרעה אלם כו' ואת משרתיו חרשיו כו' ולאפקלטורים מי עשאם עורים כו' יש מפקפקי' בהדרגת אלו העניינים ויאמרו שהם סותרים זה את זה שאם למד למשה לדבר בפני פרעה דברים המתיישבים על הלב לפוטרו בדין מה היה צריך לעשותו אלם כו' יעשה כביכול שיועילו התנצלות משה לפני פרעה ולא יצטרך לעשותו אלם שלא יתאמ' במצותו וכן בשאר אם עשהו אלם ר"ל שלא יצוה להורגו לא יצטרך לעשות משרתיו חרשים כו' ואם יעשה משרתיו חרשים שלא יוליכוהו לגרדום לידון לא יצטרך לעשות האספקלטורין עורים כשברח שהרי לא בא לכלל הריגה שיצטרך בריחה ואני אומר שאין כאן פקפוק וקושיא כלל כי הש"י עושה הכל על פי הטבע ע"ד כי סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה וע"כ היו כל הדברים הללו על פי טבע העניין והויות הנהגי הדינית בין הבריות וזה בתחלה כשיתיישבו עליו בדין לשמוע טענותיו למדו הש"י למשה לדבר דברי התנצלותו על צד היותר טוב דברים המתיישבים על לבם באופן יכנסו דבריו באזני היושבים בדין שהם פרעה וחכמי יועציו ושריו ואחר שדבר משה את דבריו בפניהם היו דבריו נכנסו באזני כל השרים והיועצים עד שכפי סברתם היה ראוי לפוטרו מן הדין והועילו דבריו לפניהם עד שהם ביניהם הסכימו כולם בדעת אחת לפוטרו ואולי כי זה היה סבה ממנו ית' שיתרו שגם הוא היה אחד מן היועצים קבלו אח"כ לביתו והשיא לו בתו באמרו כי היה זה לו התנצלות גדול נגד פרעה כי בדינו והסכמת כל השרים יצא נקי אלא פרעה הרשע כמנהג המלכים העריצים לא הסכים דעתו עמהם ואמר שלא יראו לו כל דברי התנצלות משה לפוטרו מן ההריגה כאחד מן הרוצחים מ"מ לא התאמץ במצותו כיון שראה שלא הסכימו עמו דעת שריו ויועציו אלא שצוה למשרתיו שישמרוהו שלא יבריחוהו השרים כדי לפוטרו כפי דינם והם נעשו חרשים ולא שמעו זה אלא כיון שראו הכל שדעת פרעה להורגו מסרוהו לקוסטנטינר שהם האספקלטורין להורגו משום דאי אמר מלכא ליעקר טורא עקר טורא ולא הדר ביה והאספקלטרין הבריכוהו על הבימה להורגו בחרבם והכוהו בחרבם לחתוך את ראשו ונעשו צוארו עמוד של שיש כמו שפרש"י בפרשת יתרו גבי ויצילני מחרב פרעה וכיון שהרגיש משה כי ה' עמו ולא שלט בו החרב אמץ את לבבו ועמד וברח במעמד האספקלטורין שעל הבימה והם נעשו עורים ולא ראו שברח מן הבימה כי לולי זה לא הניחוהו לירד מן הבימה ואחר שהיה עזר הש"י עמו וירד מן הבימה ועמדו שם כל עבדי המלך ומשרתיו שהלכו עמו כשהוציאהו להריגה והם חשבו בדעתם כי בזה נפטר בדינא דמלכותא שכיון שיצא מתחת ידי האספקלטורין נפטר מן ההריגה וזה היה הסיבה מפני שמתחלה נעשו חרשין ולא שמעו שצוה פרעה מתחלה שישמרוהו שלא יברחוהו השרים שלולי זה לא הניחוהו גם עכשיו לברוח והרי יבאו כל הפסוקים על דעת רש"י כפי סדר נכון לפי מנהג דינא דמלכותא ואין כאן שום סתירא ובלבול הפסוקי' כלל כאשר אמרו הרא"ם והרג"א ונכנסו לדוחקים: