לבוש האורה · בראשית · פרק 33 · פסוק 15

רש"י למה זה אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה שום גמול ע"כ. וכתב הרג"א וז"ל פי' אמצא חן בעיניך שתסכים עמי לעשות שאלתי שלא תציג עמי שום אדם עכ"ל: ואני אומר שטעה מאד שזה לא ענה על דעת שום אדם מעולם שיהיה דעת רש"י כפירוש הזה שאם היה דעת רש"י לפרש כן לא היה צריך להזכיר טובה ב' פעמי' פעם בלשון טובה ופעם בלשון גמול ולפרש על למה תעשה לי טובה שאיני צריך לה ואח"כ על אמצא חן בעיניך פי' ולא תשלם לי עתה שום גמול כלומר והוא דיבור בקשה בפני עצמה ואם היה רצון רש"י כפי' הרג"א היה לו לרש"י לכלות מלת טובה על כל הדיבור יחד ולומר למה זה תציג עמדי וגומר אמצא חן בעיניך שלא לעשות לי שום טובה שאיני צריך לה אלא ודאי רש"י מעולם לא עלה על דעתו לומר דחדא מילתא היא אלא למה זה אמר יעקב על מה שאמר עשו אציגה נא עמך וגומר כי הוא טובה שאיני צריך לה ואח"כ אמר לו בלשון בקשה אמצא חן בעיניך מכאן ואילך וזו היא הגמול שאקבל מעמך בעד הדורון ולא תשלם לי שום גמול אחר ואשר אמר הרא"ם שהמפרש כפי' הרג"א הוא שיבוש לא ר"ל המפרש דברי רש"י כן כי ודאי דברי רש"י אי אפשר שיפורשו כן אלא אמר שהמפרש את הפסוק כן ויפרש למה זה תציגה עמי מן העם אמצא חן בעיניך שלא תעשה עמי טובה שאינה צריך לה הוא שיבוש מפני כי מה צורך לחלות פניו שכיון שכוונת עשו היתה להטיב ליעקב להציג ויעקב אמר לו שאיני צריך לה אין זה צריך חילוי פנים שלא יעשה עמו טובה בעל כרחו ואשר טען הרג"א על זה אומר אני שאינו אלא על צד החריפות והצחות ואינו אמת כי מי יגיד לו שהיה יעקב נחשב בעיני עשו כ"כ עד שכשיקבל יעקב טובה ממנו יהיה בעיני עשו כמקבל הוא ממנו מתנה אין זה אלא דברי נביאות: