לבוש האורה · בראשית · פרק 23 · פסוק 1

רש"י לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו כו' עכ"ל לשון הרא"ם ואעפ"י שאין כאן רק שנה אחת יתירה שהרי מנהג הכתוב הוא לכתוב שנים לאחדים לעשרות לחוד ולמאות לחוד מיהו מדחד מינייהו לדרש כולו נמי לדרשה עכ"ל ואני אומר דהכא שנה דמאות נמי מיותר הוא מדכתיב מאה דדווקא היכי דכתיב מאת דהוא דבוק צריך לכתוב אח"כ שנה משום הדבקות אבל מאה הוא מוכרת והוה ליה לכתוב מאה ועשרים ושבע שנים וגומר נ"ל ועוד שהיסוד שהניח הרב ז"ל שמנהג הכתוב בכל מקום לכתוב המאות לחוד והעשרות והאחדים לחוד אינו אמת שהרי בפרשת וארא גבי חיי לוי וקהת ועמרם כלל המאות והעשרות והאחדי' ביחד וגבי יעקב כלל המאות עם העשרות והאחדי' בפני עצמו:

בא"ד רש"י בת ק' כבת כ' לחטא מה בת ך' לא חטאת שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא ובת ך' כבת ז' ליופי ע"כ לשון הרא"ם לאו משנה שנה מפיק לה דמשנה שנה חלוק משמע לא הוקשא אלא משני חיי שרה הוא דמפיק לה כדלקמיה והכא אגב גררא מייתי לה לאשמועינן נפקותא דכל אחד נדרש לעצמו עכ"ל וכוונתו לומר כיון דמשני חיי שרה ילפינן כולן שוין לטובה על כרחך למדרש הכי בת ק' כבת ך' כו' אבל אינו נכון דלפי דבריו אלה היה לו לרש"י לערב דבריו ולומר לכך נכתבה שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו שני חיי שרה כולן שוין לטובה בת ק' כו' כבת ך' כו' או כך היה לו לומר לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל וחזר וכתב אחריהם שני חיי שרה לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו וכולם שוין לטובה בת ק' כבת ך' כו' למה לו להביא תחלה אגב גררא מה שלא צריך עוד הקשה הרג"א על המדרש לפי דבריו וז"ל לא יהיה צריך לומר בת ק' כבת ך' רק בת ק' כבת ז' דהכי מסתבר טפי שהרי בת ז' לא חטאה בודאי לא עונש שמים ולא עונשי אדם עכ"ל גם הרא"ם הקשה עצמו וז"ל וא"ת גבי אברהם שאמרו בן ק' כבן ע' ובן ע' כבן ה' לחטא למדנו שלא חטא אברהם לא בעונשי אדם ולא בעונשי שמים אלא שרה שלא אמרו אלא בת ק' כבת ך' לחטא תינח מעונשי שמים מעונשי אדם מאי איכא למימר והלא בת ך' שנה אינה נקייה אלא מעונשי שמים אבל לא מעונשי אדם י"ל כיון דבזמנם עדיין לא נתנה התורה אלא שהם קבלוה מעצמם ואין שם אלא עונשי שמים בלבד לא היה צריך הכתוב להודיענו שהיו נקיים אלא מעונשי שמים בלבד אבל מעונשי אדם עדיין לא היו נוהגין באותו זמן. אך ק' מז' מצות שכבר הוזהרו עליהן קודם מתן תורה ויש בהן עונשי אדם עכ"ל והניחו בקושיא ונ"ל המדקדק בדברי רש"י לא קשיא כלום ויהיה הכל כפשוטו וזה שהתחיל רש"י לומר לכך נכתוב שנה בכל כלל וכלל כו' אמר התירץ בלא קושיא ואין זה דרכו של רש"י אלא כך היה לו לומר למה כתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך כו' לכך נ"ל דה"פ רש"י קאי על מה שהתחיל ויהיו חיי שרה וגומר וקשה לו קושיא במקומה כדרכו בכל מקום למה אמר כאן ויהיו חיי לשון הויה בחיים שלא מצינו לשון זה בשום מקום רק ואלה שני חיי וגומר או ויהיו ימי וגומר ועל זה קאי רש"י ואומר שהרי לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש בפני עצמו ואי לא כתיב ויהיו חיי וגו' היינו דורשין כל אחד לעצמו לכך כתב ויהיו שנדרש שהיו לכולם הויה אחת ועניין אחד דהיינו בת ק' כבת ך' לחטא ובת ך' כבת ז' ליופי ולפי שיש להקשות ולומר כיון דילפינן מויהיו שהיו לכולם הויה אחת היו לנו לומר על כולם עניין אחד ולמדרש הכי בת ק' לחטא ר"ל לחטא שבידי שמים מה בת ך' לא חטאת שהרי אינה בת עונשין בידי שמים אף בת ק' היתה בלא חטא בידי שמים ובת ך' כבת ז' ג"כ לחטא ר"ל מה בת ז' לא חטאה עונשי אדם שהרי לא נענשה בידי אדם עד שהיתה גדולה בת י"ב ויום אחד אף בת ך' לא חטאת שום עבירה שתיענש עליה בידי אדם ואח"כ נחזור ונקיש לעניין זה גם כן ק' לך' שאין הקיש לחצאין או נאמר בת ך' כבת ז' ליופי לעניין עידון בשר שאינה צריכה כחל ושרק ופרכס ויעלת חן שבת ז' אינה צריכה לזה כך היתה לבת ך' ובת ק' לבת ך' ג"כ ליופי בעניינים שהם יותר יופי לאשה כשהיא בת ך' במה שיש לה שדים נכונו וקומתה דמתה לתמר כך היתה כשהיתה בת ק' ואע"ג דעידון בשר לא היו לה כמו שפירש"י גבי אחרי בלותי היתה לי עדנה מ"מ שדים נכונה וקומתה דמתה לתמר היתה ולא הלכה שחוח כנשים הזקנות והיה לפי זה כל ההיקש על עניין אחד לכך כתב רש"י אחר זה מיד שני חיי שרה כולן שוין לטובה כלומר כיון שכללן הכתוב פעם שנית על כרחך נצטרך לדרוש כלל ההיקש לשני עניינים והם חיים הגופיים וחיים הנפשיים כי היופי הם טובת חיים הגופיים וזהירות החטא הם טובת חיים הנפשיים ולפי שאין היקש לחצאין נאמר שכולן היו שוין בשני העניינים ונאמר בת ק' כבת ך' לחטא והכוונה שהיתה אז בלא שום חטא כלל הן עונשי שמים הן עונשי אדם שהרי גם הוקשת בבת ך' לבת ז' לעניין עונשי אדם ונקיש ק' לך' בכולם וכן נאמר ביופי שנקיש בת ך' לבת ז' ביופי ונחזור ונקיש בת ק' לבת ך' בעניין היופי היות' שייך באש' גדול' בשדי' נכונו וקומת' דמתה לתמר וכל הקושיות עוד אינם וקשיות הרא"ם בענין ז' מצות בני נח כבר הותרה שהרי הוקשה בת ק' כבת ך' לכל עונשים עונש שמים ועונש אדם גם קושיית הג"א שהקשה ואמר הכל יש להקיש לבת ז' הן החטא הן היופי אינה קשיא אעפ"י שגם בזה היינו שומעים שני מיני היקשים גופיי ונפשיי מ"מ אתא לאשמועינן שנקיש כולם להדדי בכל דבר גם הק' לך' בעניין היופי של שדים וקומתה של תמר שלא היינו שומעין זה אם היה מקישין כולם לז' ולא לך' שהרי בת ז' אין לה שדים ולא קומות תמר כך נ"ל הפשט והוא כמין חומר בהתרת כל הקושיות: