לבוש האורה · בראשית · פרק 25 · פסוק 27

רש"י ואח"כ יצא אחיו שמעתי מדרש אגדה כו' וכתב הרג"א הוקשה לרש"י למה יצא זה אחרון ולא ראשון ותירץ שמעתי כו' ולפי שיצא מטיפה ראשונה יצא אחרונה ונ"ל שאין זה נכון כי מה שייך להק' למה יצא זה אחרון כך היה המעשה ע"כ כשיולדו תאומים צריך לצאת אחד ראשון ואחד אחרון ואין שואלין הסיבה למה זה אחרון וזה ראשון דא"כ גם על ויצא ראשון היה לו להקשות למה יצא זה ראשון ולא אחרון ועוד אם כדבריו שעל כל תאומים שייך להקשות למה יצא זה ראשון וזה אחרון והסבה בכולן הוא משל לשפופרת שפיה קצרה כו' א"כ על התאומים הראשון שבתורה והם קין והבל דק"ל שתאומים היו וכן משמע הלשון דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל ולא כתיב הריון בנתיים וע"כ אמרו רז"ל עלו למטה שנים וירדו שבעה ומשמע שילדה קין ראשונה והבל אחרונה היה להם להקשות ג"כ למה יצא זה ראשון וזה אחרון והיה להם לומר עליהם משל השפופרת כו' ועוד שלשון צא ולמד משפופרת כו' הוא סותר מה שהתחיל בדין היה אוחז בו לעכבו שהרי טבע השפופרת כן הוא והיאך רצה לעכבו לכך נ"ל דלישנא דקרא דוחקיה שק' לו לרש"י על הפסוק שאמר ואח"כ יצא אחיו וגומר דלאו רישיה סיפיה הוא שכיון שבתחלה התחיל לומר ויצא הראשון וגומר היה לו לומר אחריו ויצא השני וידו אוחזת וגומר א"נ כיון שאמר כאן ואחרי כן יצא וגומר היה לו להתחיל למעלה ולומר ויצא האחד בראשונה ואז היה נופל עליו לומר ואחרי כן יצא אחיו וגומר ועל שינוי הלשון הזה אומר רש"י שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו כו' כלומר דלפי המדרש הזה יתורץ הכל כפשוטו שהכתוב אתא לאשמועינן שבכוונה ובדעת אחז יעקב בעשו ולא שהיה כך במקרה ולסי' בעלמא שכתוב אח"כ והכי יהיה פירושו דקר' ואחרי כן יצא אחיו כלומ' בטבע היה שיצא באחרונה צא ולמד משפופרת שפיה קצרה כו' ואעפ"כ וידו אוחזת וגומר כלומר וזה אינו לפי הטבע דלפי הטבע למה יאחז בו הטבע כן נותן שיצא האחרון כולו ראשון בלי עיכוב והשני כולו אחרון כמו שהוא המשל בשני אבנים שאין זה מעכב את זה אלא יעקב דבר אתו משפט בכוונה ובדעת יאמר שיהא ראשון ללידה כמו שהיה ראשון ליצירה ואעפ"י שאין זה מדרך הטבע יש לי זה מכח הדין הסותר את הטבע כי ידע שכל עניין יצירתם בהשגחת הנס היתה ולא בטבע שהרי רבקה עקרה היתה וזהו שדקדק המדרש בלשונו בדין היה אוחז בו לעכבו כלומר בדין ולא בטבע אלא שהש"י לא רצה לשנות לו הטבע בזה מכל וכל להוציאו ראשונה רק במקצת דהיינו באחיזת העקב שגם זה אינו מדרך הטבע של תאומים וכ"ש באלו שהיה לכל אחד שליא בפני עצמו דבוודאי היה ע"ד ההשגחה ואולי היתה כוונת הש"י בסי' זה שאין זה מספיק כו' להחזיק העניין והוא ע"ד מראה הנבואה כעניין שנאמר ויאמר לו ירה ויור וגומר וכן הוא כוונת פרש"י שפירש בפרשת ויצא גבי קפל הארץ תחתיו שתהא נוחה לכבש כו' וזה שכתב אח"כ בעקב עשו סי' שאין זה מספיק כו' ר"ל דאל"כ בעקב ל"ל וידו אוחזת בעשו מבעי ליה:

בא"ד רש"י ויקרא שמו יעקב הקב"ה ד"א אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת יש מקשין מנ"ל לרש"י למדרש תרוייהו ויקראו ויקרא על כרחך חד מנייהו אורחא דקרא הוא ואין צריך דרשה אלא אחד מהם ונ"ל שאין זה קושיא כלל שקשה לו לרש"י מ"ש גבי בני יעקב שכולם קראו להם האמהות שם ותקרא שמו ראובן ותקרא שמו שמעון וכן בכולם דבשלמא ישמעאל ויצחק נקראו כן על פי הדיבור וכן לוי וא"כ ג"כ כאן למה לא קראה להם רבקה שמות לבניה על שם המאורעות שאירעו לה ברציצה ובדרישת השם כמו שעשו לאה ורחל על המאורעות ראובן כי ראה ה' בעניי יוסף אסף אלקים את חרפתי או יוסף לי בן אחר וכן כולם לכך פי' גבי ויקראו שמו עשו הכל קראו לו כן כלומר שקדמוה אחרים בקריאת השם הזה כי תכף שראוהו אחרים קודם שיכלה לקראות היא שם כמו שאכתוב בסמוך כבר קדמוהו הם לכך לא כתיב ותקרא וכן גבי ויקרא שמו יעקב ק' לו ג"כ שהיה לו לומר ותקרא לכך פי' הקב"ה כלומר גם זה היה על פי הדיבור כמו ישמעאל ויצחק. ד"א אביו קרא לו כן על שם אחיזת העקב כלומר אביו הקדים אותה בקריאת השם הזה מפני שהוא ראה אחיזת העקב קודם שיכלה היא לקרות לו שם כי וודאי אשה היושבת על המשבר אינה יכולה לקרות שם לולד תכף אחר הלידה מפני חבלי הלידה שהם עדיין עליה זמן מה אחר הלידה ובתוך כך ראה יצחק את אחיזת העקב וקרא שמו על שם המעשה כמו שעשו הכל גבי עשו: