רש"י שתי שימי שאשית אני ע"כ פי' מתחלה פי' דשתי לשון שימה הוא ולא לשון יסוד כמו שפי' הרא"ם אבל מה שפי הרא"ם דמה שאמר רש"י שאשית אני רצה לפרש היו"ד שפירושו אני נ"ל שבזה לא דבר נכונה דדבר פשוט הוא שמורה על אני והפועל ולא היה צריך לפרש לכך אומר אני שכוונת רש"י לפרש מלת שתי שהוא מקור ויכולין לטעות בו ולפרש אותו שמורה על העבר כלומר והכי פירושו דקרא כבר הכבדתי לבו של פרעה למען ששמתי כבר אותותי אלה ששמתי כבר בקרבו ומכאן ואילך בא והתרה בו שיניחם בלא שימת עוד אותות ומופתים בקרבו וזה אינו אמת שהרי מצינו שגם מכאן ואילך עשה אותות ומופתים בקרבו לכך הוצרך לפרש דהמקור של שיתימורה על העתיד והוא שאשית אני וסיים דבריו באני ולא הספיק לו באלף האי"תן שהוסיף במלת אשית מפני היו"ד שבסוכו ולא כדי לפרשה דפשוט הוא נ"ל:
קריאה במקור
לבוש האורה · ספר שמות · פרק 10 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wrocław, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177