רוממות אל על תהילים · פרק 139 · פסוק 16

גלמי ראו וכו' אמרו רבותינו ז"ל בשמות רבה כי כשהיה אדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל באי עולם שהיו בו אחד בראשו אחד בידו אחד ברגלו וכן בכל אבר ואבר וזהו גלמי כו' ועל זה אמר הקב"ה לאיוב איפה היית ביסדי ארץ איפה שלך היכן היתה וכן אמרו ועל ספרך כלם יכתבו זה ספר תולדות אדם ואחשוב הוא ספרא דאדם הראשון שאמר שמואל לדידי חזי לי וכו' שכתוב בו כל הבאים ממנו ומה שיהיה מהם. ונבא אל הענין מעין זה יאמר הנה אתה ה' גלמי שהייתי עתיד להיות גולם בלי חיים כי אם להיות נפל ראו עיניך כאמר כל הגולמים שהיו באדם בכח כלם יכתבו והנה ימים יוצרו הם ששת ימי הבריאה יוצרו והוא כי לא נאמר בששת ימים עשה ה' את השמים כי אם ששת ימים שהוא כי את הששת ימים עצמם ברא עם השמים וכו' באופן כי הימים עצמם יוצרו. והנה ראוי לשים לב למה לא אמר שבעת ימים עשה ויהיה בכלל הימים שעשה גם יום השבת אך הוא כי בכלל עשיית הימים היה תת כח בכל יום ויום שיעור יומו של הקב"ה ועל כן תנא דבי אליהו שיתא אלפי שני הוי עלמא כי בכל יום מהששה אשר עשה ניתן בו כח יומו של הקב"ה ועל כן לא אמר שבעת ימים עשה כי חרוב כי האלף שביעי הוא עולם חרב מגשמיות ועל כן שיתא אלפי הם ולא יותר על שלא היו בבריאה שאלה מכחם אלא ששה. ונחזור אל הענין במה שלמדנו מזה כי הששת ימים שיוצרו הם שיתא אלפי שתא שכל אחד הוא אלף ובזה יאמר ועל ספרך שהוא ספרו של אדם כלם הגולמים שהיו בכח באדם כלם יכתבו שיהיה מציאותם בעולם שיעור ימים שיוצרו שהם ששת ימים דהיינו שיתא אלפי שני וזהו כלם יכתבו ימים יוצרו והתיקון שנתת לי שהייתי עתיד להיות גולם הוא כי ולא אחד בהם שבכל הנכללים באדם שהוא הוא וכל הבאים ממנו לא יש יום אחד בהם שהוא יום אחד שלם שהוא אלף שנה לא יש מי שיחיה יום אחד שהוא אלף שנים בהם בכל הנזכר כי אפילו אדם עצמו לא השלים יום אחד שהוא אלף שנה כי חסרו ממנו ע' ואין זה כי אם כנודע שהניחם לי שלא אהיה נפל: