רוממות אל על תהילים · פרק 139 · פסוק 15

לא נכחד וכו' דעת כל המפרשים והמתרגם הוא כי אומר עצמי הוא על גופו ויאמר לפי דרכנו הלא אמרתי שבהיותי בבטן אמי למדתנו תורה והארת לי להביט נפלאים מעשיך מסוף העולם ועד סופו והלא יפלא בעיני בני אדם ישגיח יתברך תוך בטן אשה מלאה דם וחלאה בעובר חומר יש בקרבה על כן אמר גדולה מזו אני מגיד והוא כי לא נכחד וכו' והוא כי הנה ארז"ל א"ר אבהו מאי דכתיב ומספר את רבע ישראל שהקב"ה סיפר כל רביעית ישראל מתי תבא טיפה שיצא ממנה צדיק ועל זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא טהור ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה וזה יאמר דוד הנה אין צריך לומר בהלו נרו על הילד שכבר הוא נוצר כי אם אפילו בעת ההזרעה והריקום כי אתה המסתכל על טיפה שהצדיק יוצא ממנה לא נכחד מהשגחתך עצמי ממך כי צדיק אני ויהיה פי' עצמי לשון עוצם שהוא כח ותוקף כי הטיפה היא כח ואון הגוף וזה בין בעת אשר עשיתי בסתר בעת ההזרעה שהסתכלת שהיתה טיפה של צדיק וגם כאשר רקמתי בהצטייר הולד כי אין צייר זולתך כי זה היה בתחתיות ארץ שהוא כמו שאמרו ז"ל במדור התחתון שבמעי האשה ואחשוב קראה ארץ כענין אסתר קרקע עולם היתה: