רוממות אל על תהילים · פרק 105 · פסוק 27

והראיה כי לא עשו מעשה רק כי שמו בם דברי אותותיו ית' ואומרו דברי יהיה כמאמרם ז"ל כי על המטה היה חקוק דצ"ך עד"ש באח"ב לשלשה עניני הכוונה כמבואר אצלנו במקומו וראיה כי לא מכשוף עשו כי הלא מי יערב אל לבו כשוף בארץ חם כי שם הוא עיקרו כמו שאמרו ז"ל שאמרו להם תבן אתה מכניס לעפריים כו' וא"כ עשות מופתים בארץ חם הוראה כי מה' היה ולא בחיל ולא בכח כ"א על ידי שום בם דברי אותותיו וכן ראו בעיניהם כי לא אחיזת עינים היה ענינם כמעשה ארץ מצרים כי הלא אחר היות מטה ממש בלע את מטותם ונשארו בקרבו ולא נראו עוד מה שאין כן כח בכישוף לעשות ובכלל הדבר כוון לא מבלתי היות יכולת להוציאם בפחות מי' מכות היו עשרה כי אם שרצה ה' לשום בם כל דברי אותותיו.

או יאמר שמו וכו' על דרך מאמרנו בעשרה מאמרות שנברא העולם שדברי המאמר עצמו המה היוצרים כי באמור אלהים יהי אור מאמרו יתברך שהן ב' תיבות אלו היו מהוין האור וההיקש בשאר על דרך אמרם ז"ל על ודברתם אל הסלע היה לכם לומר פרק א' או הלכה אחת ונתן מימיו כי אותיות שהן שמותיו של הקב"ה להודע הכוונה פועלות על דרך זה יאמר שמו בם דברי אותותיו שאמר להם בכל מכה הוא יתברך ומיד היו מופתים נעשים בארץ חם. או יאמר שמו בם כו' כי לו חפץ ה' להוציאם בחצי המכות או אפילו בא' היה יכול אלא שרצה יתברך לשום כל דברי אותותיו כאמרו למען שתי אותותי אלה וגם למאמרנו בשערים שראה יתברך לשים עלינו דוגמת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם וזהו שמו בם דברי אותותיו ויהיה מה שאמרו ז"ל שהיה כתוב במטה דצ"ך עד"ש באח"ב וזהו שמו בם הדברים של אותותיו שהם שלשה דברים שבמטה שהם העשר כלן ומופתים שהיו אותות אמתיים הוא בארץ שהיו רוצים לעשות כהם ולא יכלו עד שהודו וראיה עצמית שרצה יתברך לבלתי הוציאם עד סוף העשרה הוא מהחשך על כן מיד החל בה עם היותה שמינית כאשר יבא בס"ד: